|
הַיְכוֹלֶת הַזֹאת
לכתוב אוכף,
סופגנייה, סֶכֶר
נשמה ולשון
חורצת
כבישי
נְמָלִים...
ש-ִפְתֵי שלוּלִיוֹת
לוּ לִהְיוֹ
ת יות...
הו! כמה מעוררים קנאה
הילדים האלה
מסוגלים (בו זמנית) לְהִמָּרַח
על ערמת טריגונומטריה - בעיות
Walkman על הרקות, דלוקים על PRINCE
נעולים בטלוויזיה עם דרמה
עד שבא להם לבכות
וגם
מוציאים 10 בַּבְּחִינות.
הו! כמה מערערים הילדים האלה.
נגנבים בלבנון,
בקריית שאול על הפנים.
ברגע האחרון, ראש קטן
תחת כל העולמות
מתפזרים.
נכתב במרץ 1989 |
|
|
אל תסתכל
בקנקן.
אתה מחכה למשהו?
אין המשך. פשוט
אל תסתכל
בקנקן.
אתה לא קולט? זה
לא שאני נותן לך
משימה אחרת
במקום, "אל
תסתכל בקנקן,
הסתכל בכוסיות
ברחוב". לא,
פשוט אל תסתכל
בקנקן.
אתה יודע מה?
קפוץ לי. תסתכל
בקנקן כמה שבא
לך.
אני אומר לכם,
אני פשוט שונא
אנשים שחייבים
תמיד לשאול
שאלות. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.