בהניחך ראשך בשקע צווארי,
המילים מפנות מקומן, נחות.
אלה רק הנשימות שמדברות,
והנשמות, מתעופפות, פורחות.
באותם רגעי חסד, יודעים אנו,
המלאכים הם ששרים, וקולם
מהדהד, כפעמונים, רק לנו.
את מניחה, ואני מניח מבטחי בך,
לוחש לך דבריי, בשקט, בקול רך.
וכל השאר ייכתב בדברי הימים,
רבים, עוד נכונו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.