[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אלה רוח
/
עצב

עצב. איזה רגש מיותר ומבוזבז. יום ועוד יום עובר והעדשה השחורה
הזאת שממנה אני רואה את העולם רק מתכהה.
נולדתי נפש זקנה. אין לי ספק בזה. גם כילדה קטנה הרגשתי את
התחושה העמוקה של העצב. זוכרת את עצמי בת ארבע,אוכלת ובעיני
רוחי רואה את הילדים האפריקאים הרעבים, עם הגוף השלדי והבטן
הנפוחה ומתייסרת. ילד בן ארבע אמור להיות שמח ולבלות,אבל לא
אני, אני תמיד במרה שחורה. בגלל שאני באותו מצב מאז ומתמיד
למדתי להסתיר את זה ככה שכל מי שמכיר אותי, אולי חוץ מאדם אחד
או שניים, משוכנעים שאני הכי מאושרת בעולם. שיחשבו.

חיה את החיים שלי בתחושת מחנק, כבולה לפחדים,רואה בכל פינה את
התרחיש הכי גרוע. ואני כל כך מאמינה ב"מחשבה בוראת מציאות", אז
למה?! למה אני לא מצליחה לחשוב חיובי?
ראיתי לא מזמן את "האח הגדול" ואחד המשתתפים דיבר על כך שהוא
לא יודע להיות שמח,  שגם שהכל נראה מצוין אצלו הוא עצוב.
הסתכלתי על המסך ורציתי להיכנס לתוכו ולחבק אותו כי ביטא את כל
מה שאני מרגישה אבל אמר את זה בקול.
האיש שלצידי עשרים שנה הביט בי מחניקה את הדמעות ולא אמר כלום.
הוא יודע שהכל הולך לי קשה בחיים, הוא יודע שאני בוכה בקלות
ולוקחת דברים קשה, אבל האם הוא יודע שככה בדיוק אני מרגישה
תשעים אחוז מהזמן?!
אבל שתקתי. אני תמיד שותקת. ושוב המסך התכהה עוד יותר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מותק, את
בטלויזיה.


חייכי!






אד המתאבד


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/5/16 21:04
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלה רוח

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה