[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







גיל ברנד
/
דברים שאי אפשר למדוד

הנה אנו בחדר הציור של אימי, השוכן בקומה העליונה שבבית הורי.
זה זמן מה מאז התראינו לאחרונה. ריח צבעי השמן מדגדג בי
זכרונות ילדוּת ונעורים, שיער אסוף, אוברול ג'ינס מוכתם בצבעים
וטרפנטין, תשוקה ומכחול נמרץ הופכים קנבס לבן לחגיגה. אני שואף
מלוא ראותי ועוצם עיניים.
"את אוהבת את הריח הזה?"
"כן," עונה ניצן, ומחבקת. "התגעגעתי מאוד."
"רוצָה שיהיה לךְ חדר כזה, משלך, מלא בצבעים ומכחולים וְכַן
ציור זקוף?"
"כן." אתנחתא. "בטוח יהיה לי, כי אני מאוד אוהבת לצייר."
לוּ היה בנו, המבוגרים, קמצוץ מן האומץ, אורך הרוח, הסקרנות
והאמונה העוטפים תשובה זו. על הכַּן היה מונח ציור טרי, סבתי
היקרה בגרסה הקוביסטית. אמא מתגעגעת אליה כבר המון שנים. המון
שנים הופכות קוים עגולים לישרים. התישבתי על כסא, מביט בציור,
נזכר בסבתא סוּלְמָה. הצחוק, התסרוקת, המבטא הספרדי המתגלגל.
הכד שקניתי לה במתנה לכבוד הביקור אצל סבאסבתא בחופש הגדול.
היה בדיוק לטעמה. היום הוא אצלי, עדיין בדיוק לטעמה. "תֵכוֹל
מָשׁוּ". "תֵכוֹל מָשׁוּ" זה "תאכל משהו" בעברית-ספרדית-דאגה.
אחייניתי ישובה על ברכַי, זזה הנה והנה, רגלַי וידַי מתאימות
צורתן להתמתחויותיה, לאהבתה.

"גילי, אתה אוהב יותר את אבא או אותי?" שאלה לפתע ברצינות
ובקול בהיר.
בטרם הספקתי לנתח את השאלה ולהביאה למחוזות הלב, הסבירה את
עצמה - "ברור שאתה צריך לאהוב את אבא שלי כי הוא אחיךָ, אבל את
מי אתה אוהב יותר?"
קפאתי לרגע מול הצהרת אהבה כה רכה, כה מוחלטת.
"נִיצָנִי, אהבה אי אפשר למדוד," השבתי בחיוך.
חיוך של מבוכה ושל אזלת יד. חיוך שעדיף לצייר מאשר לחייך.
באמת? זה החיבוק הכי טוב שיכולתָ לתת למתוקה הפִּיצְקִית הזאת?
תתבייש. היא שמה לב. מי ביקש ממךָ למדוד? שָׁאלה ללא מילים.
ובכל זאת.
"אם נמלא במים כוס אחת עד החצי וכוס שנייה עד הקצה, נוכל לומר
שבזו יש יותר מים מאשר בזו."
אמנם. רק בת ארבע אחייניתי, הסכימה עד כה.
"ואם לא נמלא מים באף אחת מהן, הנוכל לומר באיזו יש יותר
אוויר?"
בת-צחוקה הסגירה התרגשות. עיניה התכולות נפקחו עוד, שמחות,
בוחנות אולי דברים שטרם הכרתי או שכבר שכחתי מקיומם. ניכר כי
אתגרתי את חקרנותה.
"ניקח שתי כוסות חד-פעמיות ונניח אותן הפוכות על השולחן,"
השיבה בבטחון גמור. "אחר-כך נחרוץ שני חריצים מעוגלים
בתחתיותיהן, נחדיר בעדינות (מסמנת באצבעה הדקיקה) אצבע אחת בכל
כוס ונמשש את אשר בתוכה. כך נוכל לדעת בוודאות היכן יש יותר
אוויר."







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
לכתוב סלוגנים
זה כמו לאשר
יצירות, רק עם
יותר אגו ופחות
תהילה.





אחמד אחמד,
הפועל השחור
בבמה, שעשה עושה
ויעשה את שניהם
אבל חושב
ברצינות להתחיל
לכתוב סיפור כי
ככה אי אפשר
להמשיך! אפשר
לחשוב שאני מקבל
משכורת על זה,
אפשר, אבל עדיף
שלא כי אחרת זה
יכניס אותי שוב
לדיכאון.


תרומה לבמה




בבמה מאז 21/5/16 21:07
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גיל ברנד

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה