הנה אנו בחדר הציור של אימי, השוכן בקומה העליונה שבבית הורי.
זה זמן מה מאז התראינו לאחרונה. ריח צבעי השמן מדגדג בי
זכרונות ילדוּת ונעורים, שיער אסוף, אוברול ג'ינס מוכתם בצבעים
וטרפנטין, תשוקה ומכחול נמרץ הופכים קנבס לבן לחגיגה. אני שואף
מלוא ראותי ועוצם עיניים.
"את אוהבת את הריח הזה?"
"כן," עונה ניצן, ומחבקת. "התגעגעתי מאוד."
"רוצָה שיהיה לךְ חדר כזה, משלך, מלא בצבעים ומכחולים וְכַן
ציור זקוף?"
"כן." אתנחתא. "בטוח יהיה לי, כי אני מאוד אוהבת לצייר."
לוּ היה בנו, המבוגרים, קמצוץ מן האומץ, אורך הרוח, הסקרנות
והאמונה העוטפים תשובה זו. על הכַּן היה מונח ציור טרי, סבתי
היקרה בגרסה הקוביסטית. אמא מתגעגעת אליה כבר המון שנים. המון
שנים הופכות קוים עגולים לישרים. התישבתי על כסא, מביט בציור,
נזכר בסבתא סוּלְמָה. הצחוק, התסרוקת, המבטא הספרדי המתגלגל.
הכד שקניתי לה במתנה לכבוד הביקור אצל סבאסבתא בחופש הגדול.
היה בדיוק לטעמה. היום הוא אצלי, עדיין בדיוק לטעמה. "תֵכוֹל
מָשׁוּ". "תֵכוֹל מָשׁוּ" זה "תאכל משהו" בעברית-ספרדית-דאגה.
אחייניתי ישובה על ברכַי, זזה הנה והנה, רגלַי וידַי מתאימות
צורתן להתמתחויותיה, לאהבתה.

"גילי, אתה אוהב יותר את אבא או אותי?" שאלה לפתע ברצינות
ובקול בהיר.
בטרם הספקתי לנתח את השאלה ולהביאה למחוזות הלב, הסבירה את
עצמה - "ברור שאתה צריך לאהוב את אבא שלי כי הוא אחיךָ, אבל את
מי אתה אוהב יותר?"
קפאתי לרגע מול הצהרת אהבה כה רכה, כה מוחלטת.
"נִיצָנִי, אהבה אי אפשר למדוד," השבתי בחיוך.
חיוך של מבוכה ושל אזלת יד. חיוך שעדיף לצייר מאשר לחייך.
באמת? זה החיבוק הכי טוב שיכולתָ לתת למתוקה הפִּיצְקִית הזאת?
תתבייש. היא שמה לב. מי ביקש ממךָ למדוד? שָׁאלה ללא מילים.
ובכל זאת.
"אם נמלא במים כוס אחת עד החצי וכוס שנייה עד הקצה, נוכל לומר
שבזו יש יותר מים מאשר בזו."
אמנם. רק בת ארבע אחייניתי, הסכימה עד כה.
"ואם לא נמלא מים באף אחת מהן, הנוכל לומר באיזו יש יותר
אוויר?"
בת-צחוקה הסגירה התרגשות. עיניה התכולות נפקחו עוד, שמחות,
בוחנות אולי דברים שטרם הכרתי או שכבר שכחתי מקיומם. ניכר כי
אתגרתי את חקרנותה.
"ניקח שתי כוסות חד-פעמיות ונניח אותן הפוכות על השולחן,"
השיבה בבטחון גמור. "אחר-כך נחרוץ שני חריצים מעוגלים
בתחתיותיהן, נחדיר בעדינות (מסמנת באצבעה הדקיקה) אצבע אחת בכל
כוס ונמשש את אשר בתוכה. כך נוכל לדעת בוודאות היכן יש יותר
אוויר."