א. תעתוע

מחר ברגליי היחפות
אני אצא לגינה -
למולל עלי שושנים
ללטף כלבתי הקטנה
לקטוף פרי הלימון.

מחר אמי שוב תקרא לי
לשוב לביתי. כי הערב יורד.
בשערה השחור כעורב
תקרב אלי ותחבקני
ומכל רע תושעני.

מחר שוב אבי בצעדים בטוחים יפסע
ויבצע לי לחם פשוט בידיו החסונות.
ואז יתקין לנו בכלי עבודתו
סורגים בדוגמת פרחים ושעון קוקייה
ולעת ליל אשקע בתנומה מתוקה.


ב. התפכחות.

מחר יונף הגרזן על פרח ועץ
ובשאון שאגת שעון הזמן
ירחק קולכם. יובלע צעדכם.
מחר לא יוותר דבר
והאל שלא המציא לנו גואל
לכל רוח נשמותינו יפזר.

ילדי שלי - אנא בוא עכשיו
כי הערב ירד
וחבקני והושעני
מכל רע. עד שווא.
עד כלות. עד מחר.

וכך גם אתה
בבוא היום.
וכך ילדך.
עד קץ הימים.

(אופיר, 2016).