צנופה על מצעי שכבתי
השמים מעלי השתופפו
קריאות שחפים נשמעו
וענפי העצים שהצלו למעני
השירו את עליהם על פניי
הרוח הנודדת פיזרה את שערותיי

היה זה מעין חלום שנמשך שנים
בתוך באר אפורה המורכבת לבנים לבנים
ניתקתי מכל השאר בפיר
והחלקתי דרך החיים כמו אבן ספיר
צונחת אט ובכבדות בתוך מי הבאר

בעוד הנשימה נדמה
השקיעה לעומק ממשיכה
ועוד שניה אני נוגעת באדמה
האור ממעלה כשמש מסנוורת ובוהקת
אט אט הנשימה אובדת

החנק הופך לפעולת הנשימה
והמים הצלולים הופכים למראה
אלו הם רגעי האחרונים
חיי מתעמעמים
ורגשות הפחד נלווים

צנופה על מצעי שכבתי
השמש נגוזה תחת העננים הכהים
קריאות שחפים התפוגגו
וענפי העצים שהצלו למעני
החיו צללים שהפחידו אותי
הרוח הסוערת העיפה את שערותיי