המשעולים שבהם הלכתי היו מלאים באבנים
השמש הייתה חזקה, והשמיים היו נמוכים
היו לילות שהיו בהם מים, והיו ימי צמא
את המזון שלי מצאתי בתוך האדמה
הרוחות והחול שחקו את גופי,
והאבנים פצעו את כפותיי
לחישות הבל וכשף טרפו את דעתי
הייתי מתכסה על יצועי, ומת מפחד,
מה יהיה איתי, מה יביא מחר
כל רגע במבוכים האינסופיים של ההישרדות,
בן-אדם צריך לדאוג לעצמו לדברים בסיסיים,
משפיות ושמירה על השכל, עד כוס מים זמינה בימים החמים
עשיתי זאת, לא הייתה ברירה,
הייתי חלש, הייתי חזק, נכנעתי ונלחמתי
הייתי חייב להישאר בחיים, לשמור על עצמי - שהחיים יהיו נסבלים
הלב מתעדן עם הזמן, התחושה שאני נדחק לפינה גוברת
הגוף והמוח מאותתים סימני חולשה,
אין תעוזה ביד האגרוף
וכל המים ששוטפים אותי, יסחפו אותי מכאן
כמו אבן מתפוררת עם הזמן בשטף הנהר
אלוהיי...