הומוריסטי -
בכל אותם ימים שיורד גשם,
אי שם בכביש עירוני,
תקוו בפינה סרוחה,
יושב לו עכבר וחושב על חתיכת גבינה.
כזה המזל הוא שאותו עכבר גר ליד מסעדה,
ואילו לא צרפתית היה בבעיה גמורה.
יום יום ליד פח הזבל חיכה.
למה ?
כבר הייתם אמורים לנחש.
חתיכת גבינה.
גבינת  כמהין או אמנטל,
ברי וקממבר,
מוטי העכבר יהיה מאושר עד קצות תבל.
ויגיע חודש יולי (עמוס בצרפתים באדמת ישראל)
ושום גבינה לא תגיע לקיבתו של מוטי העכבר,
ויתעצב הוא מאוד ויבכה ליד שאריות.
"אם אין זו גבינה מוטב לי לא לחיות"
ביום בהיר וצח,
ליתר דיוק ב16 בצהריים (אבל מי סופר),
ישכח השף יצחק את הדלת לחצר.
ויתגנב מוטי פנימה ויתקל בחתיכת גבינא.
"אושר גרידא" (מבלי לדעת מה זה אומר),
וירקוד איתה ויאמר לה סיפורי אהבה.
אחד מהם הוא על תקיעת זרג,
אך חבל שהרשויות יגיעו ולא ילד.
ויקלוט השף אברהם את מוטי עם הגבינה ,
וישפוך עליו נוזל מחבט חמה.
וימת מוטי במקום,
חתיכת הגבינה מכסה את דמו הכחול.

זה הסוף של מוטי ילדים.
אל נא תצטערו
מחר שתצפו ב"גאליס" הוא יהיה בתוך מגרסת אשפה.
וזוהי סוף היצירה,
בלי נקודת הנחה

קטע מצחיק וקצר שניסיתי לכתוב בסגנון חנוך לוין