היום אלך לישון ערומה לגמרי.
הרבה זמן עבר מאז שהלכתי לישון ערומה לבד בחדר.
הוא ראה הכל, ובלי בושה בכלל,
הוא לא ישפוט אותי בשקט על כך שהסדינים שלי מבולגנים,
הוא גם לא יתפוס בארון שלי בוקסרים ישנים,
לא אכפת לו אם צעצועי מין סביבי פזורים.
משהו בטוהר הגוף המחולל שלי,
גורם לי לרצות לחשוף או לקלף אותו
אולי אמצא מתחת איזה אופי ספציפי שידעתי שקיים בי.
אולי בבוקר אחזיר את אור השמש בחזרה למאיפה שהגיע ואולי אספוג
אותו.
בכל מקרה, הלילה, זה רק אני והסדינים המסריחים שלי,
לא התקלחתי יומיים ואף אחד לא הולך להיכנס למיטה הזו גם ככה
בזמן הקרוב. כך החלטתי.
אולי לשווא ואולי סופית, סוף כל סוף, אקשיב לעצמי ולא לגחמות
הזין.
יש איזה מין קונספציה ביני לבינו, שאני גם ככה לא חושבת
בהגיון, אז למה להקשיב לי.
אולי איישם את זה.
אולי אתחיל לנהל רשימות כמו שהבטחתי לעצמי בכל מפגש מזורגג
ויקר עם הפסיכולוגית.
אולי אכנס סוף לשגרה המקוללת.
בכל אופן, הפאזל חייב להיות מושלם, משהו חייב לקרות.
אם ארצה או לא אני הולכת לישון ערומה היום,
להיות או לא להיות.