|
הצילו אותי מהמרה בבטני
מריקנות המחשבה
המלכודת הכתה בי מכה נואשת
ואני שואף לאוויר
עקלתון חובק אותי בנשיקת מוות
העיניים גדולות ולא רואות דבר
שלג צח יורד על עיניי
אני לא צמח, לא חיה, ולא בן-אדם
אני רוח רדופה על פני המים
אין בי צורה וצבע
למעשה אני שקוף ונידף כערפל. |
|
|
דמיינו את בועז
רימר,
יושב בניחותא
בצימר.
מוקף בבחורות,
ומאשר לנו
יצירות.
וחישבו על
ההקרבה שלו
לנו,
שבמקום להתרכז
בהן מתרכז בנו.
ובכלל תגידו
תודה שהוא אישר
לכם יצירה,
כשיכל במקום זאת
להביא לבחורה.
צרצר, מביא
בקונטרה לזה שלא
היה מוכן לכתוב
שיר על בועז
רימר. אבל בכל
זאת מודה, שאת
בועז רימר קשה
לחרוז עם משהו
חוץ מצימר... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.