עגילים בקצה הקשת, אני מאוד נרגש
שיבולים בקצה הדרך, אני אץ-רץ לשם
כאן אין שמיים, והארץ בכאוס גמור
כאן אני מריונטה - של שירים מאופרים
זמן זוחל לו, וגם אני לא נשאר חייב
הכול חייב לו - ללכת קדימה במסלול הזמן
מי שאין לו, מי שחייב, מי שאחר
מי שנשבר לו - מי שמבקש להסתגר
זה הלילה, גם החושך, גם הדממה
זו שדת האופל - שיוצאת בעלטה לגינה
אני מוצץ לי, גבעול של קש, מציצת ארק
אני שפוך לי - כמו כל הקמים והנופלים והמתרוננים
ארץ קסומה לי, יש בה עננים
מה שיוצא מקדימה - הולך אחורה, נופל על אפיו
יש ים של חסד, זה הולך ונגמר, זה צמרירי
יש עירום נקי, ויש תחלואות נפש וגוף, וגם חטאים וחסדים
אבל מי יגיד לי - איפה אנחנו,
מאיפה באנו לאן אנו הולכים
מי יסביר לי - את משמעות הדברים
כי נגמר לי, והזינוק תלוי על חוט
כי מחומם לי, על הישבן, על הרגלים קטנים
והם מציצים לי, אין בהם בושה, גם לי אין
הם לא מזרימים לי - את הסוד הממותק על שפתיי נערה
מה הם אומרים לי, זאת לא נדע
אולי הם מהתלים בי - אולי זו תחפושת משונה
השירים מלטפים בי, גם אני לא נשאר חייב
אני מתלטף בי - עם כל האימה, עם כל הברכה
והם משתנים לי, הם הופכים אחר, הם הופכים זרים
השיקוי לא זמין לי - ולא ארץ זבת חלב ודבש
מי יסביר לי, אם זה זמן משיח, אם כולנו במבחן
על מה עומד החסד - על מעשה או הוויה
ואם נפלתי, למה שאקום, למה - מה קרה
אולי התפללתי, ואם היו מופתעים נורא
ואם הם לא באו - בלילות הכפור, בלילות החמסין
מדוע לא אמרו לי, לאן מושכת הרכבת, מי מושך בקרונות
הניחו לי, חשבו שהבין לבד, הרי גם אם לא מבינים
אולי הבין את ההבנה, אולי הבין שאין מה להבין
אולי הבין שאני לא מבין, אולי אשלים עם חוסר ההבנה
הם מרימים ידיים, למרות שהם עסוקים נורא להעמיד פנים שהם
נלחמים
אבל אני לא קונה את זה - כמו שלא קניתי לפני ולפנים
הם אומרים שזה סביר, ששמש היא שמש, ואי-אפשר להסביר
אבל אני מתעקש, ועדיין ממלמל בין שפתיי חוטים
גם הם ממלמלים - לקירות, לחיות המחמד
"משוחח עם כיסא", מחבק את הכרית
אהובי, אהובתי, מדוע זונחים אנשים
עם קצת סימפתיה, אולי החיים יהיו נסבלים
אני לא בז למערכת, ולא בז לדמעות,
אני גמרתי עם הבכי, התחנונים והכמיהות
עכשיו אני מוטל לי, בארץ לא נודעת
אין שיר לי, אין מילים לא מנגינה
רק תפילה לי, ממושכת וכנה
תפילת הודיה ותקווה, תפילה של חמלה
זו הארץ - ואין מי שיבין אותה
זו השלכת, היא פשוט מתרחשת
גם אני בכיתי, והתייסרתי על עצם קיומי
עכשיו טוב לי, ואין לי עצב קיומי
אני זורם לי, והכול זורם איתי
אני נשפך לי, מקבל צורה כמו מים בכלי קיבול
והכול זר לי, וקצת מוכר, וקצת מוזר
אבל אין מה לעשות, רק להמשיך ולהיות איכר.
>>>>>>>>>>>>
ולגדל לחם ופרחים וקלמנטינות ותפוזים ותפוחים ושוקולדים... |
