כל המילים היפות פתחו שוב בהורה סוערת
נרטבנו עם כל הרוחות מפסגת הייאוש הזוהרת
בבוקר הלילה נמלט, טובע העמק באור
מכוניות מעלות קצף על שולי כביש הכפור
מה יפים הלילות בכנען, כשהארץ תוהו-ובוהו
וענק יפיפה מעצב עננים בדמות מנהיגים דגולים
בבתים גרים אנשים, הם גם מעשנים
רואים טלוויזיה ומדברים מדברים מדברים
וזוג יפהפיות ברחוב מושכות עיני זקנים
גם חברותינו היו פעם יפות, גם אנחנו היינו צעירים
שטוב בלילה אתה נרדם לקול צלילי משק כנפיים
ירח זוהר וגדול ועגול משייט בדממה, כמו לא מודע
ערפלים מניסים צל ואור אל בין הסדקים הרכים
ועשן הסיגריה מעלה אבק בתשואות של אובך הדרכים
קנקן הקפה נמזג ומעלה קצף בכוס
וילדה לא תמיד ממושמעת מתנהגת כאילו אין סוף
אני מחזק את ידיי, אני נרטב באור
עפיפונים עפים גבוה, ניתקים מהחוט, עננים בלי כפור
שמש מטפטפת מעל השמיים של תקווה פצועה
ושלהבת ניצת מלמעלה על העיר המוארת כולה.