הזבוב ממצמץ בעין אחת, אכן תמהות עיניו
האישה יושבת וסורגת סוודר לימי שרב
בחוץ נושבת הרוח כמו סוף והתחלה יחדיו
זה זמן הרגיעה הגדולה שלפני הקרב
הוא יוצא חמוש בקסדה ושריון, וחרב מתכת פצצה לגרון
מתיישב על אבן בטון, ושואל לאן הלכו כולם, ומתי מגיע הזמן
לישון
אין פה קרב, הוא חושב, ומביט מעבר לאופק
אני לא מוצא אדם, חיה או בהמה לרצוח את נשמתה
אכן עצוב ביותר, אומר איש זקן
הלו אתה אביר, ואביר צריך להילחם
אולי תילחם בי, אם ידך מעזת
או שתילחם בעצמך... אוי, אוי, אוי, איזו איוולת
אינני נלחם באיש שלא מגיע לו דבר זה,
אמר האביר המסכן
לא בך הילחם ולא בי, כי הפשע לא בנו
לכן אצא לי למרחקים ארוכים, יבשות ואיים,
למצוא לי אויבים ראויים
הם בטח מסתתרים בנקיקי סלעים,
פוחדים פחדי תמרורים
אם כן, לך לך, אמר לו הזקן הנעים
אם תחפש אויבים, לבטח תמצא אחד או שתיים
כן, אצא לדרכי מבלי להתמהמה, אמר האביר,
תודה לך, אדם זקן, גם אם איני יודע למה ומדוע
וכך יצא האביר לדרכו זבת הדם,
שמו נודע בכל הממלכה כשוחט הרוע המושלם
ובבואו חזרה לביתו קיבלו אותו בתשואות כולם
"הרי הוא האיש אשר התעקש לגרש את הרוע מהעולם"
ומאז ימים יפים היו לממלכה,
היא שגשגה, פרחה, והייתה אות ומופת להתנהלות נכונה
ימים רבים עברו מאז, אך זכר הסיפור לא נמחה,
ויום אחד יצא גבר אחד, חמוש ברובה וחליפה,
והחליט לגרש את הרוע מארץ נגועה במגפה
מה עלה בגורל איש זה, לא נדע
ש-כן עדיין גם היום ההרפתקה בעוז ממשיכה.
>>>>>>>>>>>
"הוא נפל לג'ורה." אמר ילד וצחק צחוק אווילי.