אני יודע מהי בדידות
אני יודע מהו עצב והתמודדות
הרי שאלה הם רעיי
הם ברורים כשמש אני מושך אותם אל זרועותיי
אני מוותר על האור ועל התקווה
כי הרי שאין דבר כזה אהבה
זוהי רק תגובה כימית ושם אחר לתשוקה
נמשך רק לרגע ונועל אותנו לחיים של שגרה
שגרה שאני מרגיש שלי היא לא מגיעה
אני פשוט לא נוצרתי מהחומר שנועד לה
כך אני חושב, כך אני חושב תמיד
ואולי אני פשוט פגום, מצולק, פצוע
סחורה שלא שווה אפילו להתלבט עליה
אחד שתמיד יראה היכן השמש מטילה צל
אני מחבל אני משקר אני מעוות
רק בכדי לצאת צודק בראייה המעוותת שלי
החיים לא צודקים ולא שווים
יש שנולדו לגדולה
וכאלה שנועדו להגדיר מחדש אכזבה
הרי שאיך אפשר להגדיר אור ללא החושך
וכי מכאן לחושך יש זכות קיום כמו לכל משואת אור
אולי אני הוא החושך, האפלה שבי
אולי הגורל שלי הוא ללמד אחרים ללכת בדרכה
באחת שתמיד חמקה מעיניי, אלת האהבה והתקווה
מאחר ומעולם לא חיבקה אותי בזרועותיה