נדמה משהו מההישרדות שלי בעבר יחד עם דמיון וטלוויזיה,
רודף אותי קצת בחלומות
כשאני מתעורר וחושב תותח זה ולא פצץ פורים,
מישהו מת, מישהו הצטרף לסביבת הטורפים
לרגע משתנק, מצפה למצוא עצמי עמוק במדבריות הנעורים,
ולא, אני בבית, ליד קנקן כוס הקפה שבמטבח,
אין טלוויזיה ואף-אחד לא רודף אחריי עכשיו
או שאולי לרגע משהו התעורר מפיסת הטבע בה טיילתי,
שבילי עפר וצמחייה שצמחה פרא, מה שמסתתר בין העשבים
השתיקה של האישה כאילו חיכתה, אני לא חושב שאני מכיר אותה
והמבט מאחורי הגב של זו שהלכה, כאילו חוששת שאני עלול לרדוף
אותה
אני התעוררתי לקול תותח שבישר על נער חדש או נערה חדשה בזירת
הקרב,
היה כתם דם של קעקוע ולקח לי זמן להבין שיש לי אפשרות להכין
קפה,
ואפילו לשמוע מוזיקה,
כי זה היה פצץ של פורים ולא תרועת הישרדות.