בוא,
לא נשאל,  
לא נספר איך עבר הלילה
וכמה ביוקר שילמנו על ארוחת
אתמול.

בוא,
נשמור על מסך של שקר,
נדרוך על יבלות,
נמתח את חמוקי הלא ידוע
עד קצה גבול החיוך.
ואם זווית הפה נקרעת
נחרוק על קצה ספה,
ננעץ קללה בדלת הנטרקת.
נחבוק את סימני השאלה
בלהט חרב מתהפכת
מעל לצורך, שאינו נשלט,
לגעת.

בוא,
נרקוד בין בית לבית,
ואפורים מלחץ דם, נתלונן שעבודה.
נמכור אינטימיות בנזיד קרננים
ובלילה, נזדחל לבד למיטת שניים
ולצדנו ערמה של עיתונים.

בוא,
לא נהרוג את המסתורין
באינטימיות יתר,
הכאב מתוק מדבש הַמֶשֶׁךְ.