עידית צור / מלודרמה |
שלא יופיעו
הכתובות
שלעד לא ייגמר.
לְהִמֵּס לתוך המתח
לאבד
ל א ט
ל א ט
כף רגל, שוק, ירך
ולעצור.
להדליק את האור.
שלא ישאב אותי הרגע
כמו צינור אחרי סתימה
בקול גרגור של הנאה.
ושוב מהתחלה
בקצב השהיה.
לתת לציפייה לעטוף אותי
במסה של אבק ירח
בחום של גלידה נמסה.
פניי לחות ברגע הפגישה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|