מישירים מבטים בספריה
היכן שאסור להשמיע קולות, משתהים
זה על מבטה של זו, וזו
על מבטו של זה.
כמו פעם אבל אף פעם לא נהיה
כמו פעם, והמים שעברו
כבר עברו והנחל כבר זרם
הרחק, ועכשיו אנחנו בלי
מים, באחד אכזב, אבל גם בלי
מצופים, ועל ספה של
ביצה טובענית. אני נזהרת
שלא בטעות לדרוך
בפנים כדי שלא, בטעות,
להשיב אותנו בחזרה למערבולת
שרק משחירה ככל שמעמיקים
בתוכה. אפילו שזה מפתה;
הצחוק הסודי שמצטחק על גבי המבט העירום מבלי
שיתעקלו השפתיים, והחשק הילדותי,
הממזרי, לחצות את הקווים,
אלה ששורטטו מסיבה טובה מדי --

אסור שנשכח את אותם הדברים שאותם
אסור שנעשה.

ואנחנו זוכרים היטב