איזה מן חלום חלמת עכשיו,
ומה הייתה האשליה שנלכדת בה לרגע
מדברים סחור-סחור לבוקר ריק
קרנפים מעבירים תותים אחד לשני בפה
ג'ירפות שועטות נחושות בשדות הפרא של הג'ונגל העירוני
אתה מדבר מילה ועוד מילה,
שיר על מוות הוא דבר רגעי, זה לא יושב לי בראש
אני שוחה בין משברים, וגם אתה, אל תכחיש
משקה חריף לגרון, מה זה אם לא התאבדות שקטה של המחשבות
כי בקיץ יהיה חם, ואתה תהיה ג'ירף,
מתעתע בחום את ההזיות שלך
בוקר טוב עולה, ואם הוא לא טוב - יהיה אחר
שינויים לא נקבעים, שינויים זורמים, אנשים משתנים,
הכרתי גם נשים שאני לא זוכר, ואין לי מושג שהן היו קיימות,
עם חלקן גם שכבתי, ואין לי זיק של זיכרון מהן
כמה חיבבו אותי מאוד, כמה בזו לי, או היו סתם
אבל כשיוצאים מהשרוול ומודים בטעויות אני כלפי עצמי,
עדיין אי-אפשר לברור את העבר,
רק לגבש זהות ביחס לעכשיו,
ולחשוב מה אתה הולך לעשות איתה
דיוויד בואי לא האמין שיגיע לגיל 25
הוא הגיע, ועבר אותו, והשאיר אחריו אבק אחרי הקו הזה
אנשים מדברים איתי, הם כבר לא מדברים, כי אני לא מקשיב
אני עדיין לא מקשיב
אבל אני יודע מה אני יכול ורוצה, ומה אני לא יכול ולא רוצה
עוברים על השורות ומגבשים עליי דעה בלי להחליף איתי מילה,
בלי להביט לי בעיניים
אין לך זכות לכעוס עליי, אין לך זכות להתאכזב ממני,
אני לא מה שאת או אתה חושבים
ועדיין אומרים הוא ככה, שיאמרו,
מי שלא מסתכל לי בעיניים לא יודע כלום, וגם אז הוא לא מחכים
הרבה
>>>>>>>>>>>>>
נדבר בוקר טוב, ונשאל מי אנחנו, ולא מי הוא או היא
אני לא אחראי באמת לאף-אחד חוץ מעצמי,
וכל אחד כזה באיזה אופן
גוד מורנינג, יום יפה,
אל תשפוט פן תישפט
וכל יום שונה מרעהו,
וכל דקה שונה מחברתה

הנה, כבר עכשיו יש בי מחשבות שונות.