השעון המעורר צלצל. 08:00. מתוך עננת השינה, לרגע קל ,הייתה שם
עוד התקווה כי תמצא את עצמה בחדר השינה. היא נותרה עם הגב
למזרן מביטה אל התקרה הנמוכה בדירה השכורה מרגישה שהיא סוגרת
עליה. היו לה המון רעיונות וחלומות לגבי הדירה הזאת, הדירה
הראשונה שלהם יחד. אף אחד מהם לא כלל שינה על הרצפה בחלל שבין
המטבח לסלון מוגלים מחדר השינה שלהם שהפך באופן זמני ולא רשמי
לסניף של בריכת גורדון. תחילה זאת שמיכת הפוך שמקופלת וחוזרת
אל מה שהיה חדר העבודה והפך כעת למחסן. אחריה מגיעות הכריות
ואז בכבדות נשרך בסרבול רב המזרן החדש שקנו יחד, נתקל בכל רהיט
וחפץ אפשרי, מסרב לשתף פעולה ולהיכנס אל חדר העבודה.
קרני השמש המלטפות את פניה נעימות וחמימות, אך צ'ייסר שהחליטה
הבוקר שהיא שד ולא כלב מושכת את הרצועה ומסרבת להירגע. הלוואי
וגם היא הייתה יודעת למשוך ככה, אך בדומה לכלבתה לשתיהן לא היה
מושג לאן פניהן מועדות. בבית היא מחליפה את הפיג'מה המאולתרת.
נאבקת מול המראה, מנסה להתעלם מהדמות ולהיאחז בדימוי. מאחוריה,
איפה שהייתה מיטה יש כרגע בור. 9 מטר עומק של בור שחור וריח של
רטיבות וטחב.
הקומקום קפץ, המחשב נדלק, הצנים נשרף לחלוטין. בין אתרי החדשות
והרכילות לבין מודעות חיפוש העבודה היא מרשה לעצמה לדמיין כיצד
היא עוד שנייה מוצאת את עבודת חייה. זאת שתגרום לה להתיישב,
להירגע. בשנים האחרונות היא החליפה כמה וכמה תפקידים. ציפור
הנפש שלה לא הסתדרה עם המשרות הקודמות. חבל שציפור הנפש שלה גם
לא מסתדרת עם חשבון הבנק. היא עוברת על השורות המתארות את
הדרישות למשרה ומדמיינת את עצמה בכל אחת מהן. יודעת שמשרות אלו
הן התפשרות כואבת, אבל היא חייבת למצוא פרנסה. הלו"ז להיום
מוכן מראש: שעה של חיפוש משרות ושליחת קורות חיים, שעתיים
צפייה בהרצאה של טד, שעה של לימוד עצמי כלשהו דרך היוטוב,
הפסקה להכנת ארוחת צהריים, הפסקת צהריים, הפסקת שינה ואז, אז
היא תתפנה אל הכתיבה. צ'ייסר נמרחת על הספה והיא לא יודעת עם
היא מרחמת עליה או מקנאה בה. אף פעם לא יכלה לשבת בשקט. תמיד
הייתה בתנועה וכל פעם תנועה אחרת. בחמש שנים האחרונות היא
במערכת יחסים. הכי יציב שלה והכי בריא שלה, אבל היא לא רגועה.
משהו בשגרה מתחבר עם דריכה במקום, קיפאון, עם מוות קליני. היא
חייבת לזוז כדי להרגיש חיה. השנים שחלפו ברחו לה מבין אצבעות
הידיים והיא עוד אוספת שאריות של כרום, מנסה להבין כיצד זה
קרה. היא כבר בת 30, תיכף ואחת. גיל 27 חלף והיא לא התאבדה. לא
הייתה לה הזכות מכיוון שלא התקבלה למועדון. מתי תגיע הפריצה?
העייפות גוברת עליה והיא לא נלחמת בה. פאק הלו"ז, פאק הכול.
היא נענית להודעת וואטספ של חברה שמזמינה אותה לקפה ומיד
מתחרטת, אבל כבר לא יכולה לבטל. חרדה עוטפת אותה. ללכת לשתות
קפה זה הכי נורמלי שיש. ללכת לשתות קפה כאחרונת המשועממות,
כראשונת המוותרות, כמלכת הגוויות. היא מתארגנת ליציאה, מבטיחה
לעצמה לכשתשוב היא תשב לכתוב, מביטה אל המחשב הנייד שנותר על
שולחן המטבח מחכה לה. היא יוצאת מן הדלת, אך לפני שסוגרת אותה
אחריה היא זורקת מבט לכיוון חדר השינה, יודעת שגם הבור השחור
יחכה לה. |
