שקט פה עד כדי אפשר לשמוע נייר נקרע
אני לא ממש מבדיל בין חושך לאור
אפשר לשמוע את האנשים בבתים הסמוכים קמים לבית-הכנסת
אפשר לשמוע את החיה מתמתחת לאחר השינה אל הבוקר
אני מדבר מילים של סתם, אפשר לשמוע אותי מרחק קילומטרים
אני מדבר וזה מראה כמה לא תמיד יש לי מה לומר
אני גר בבית קטן עם גג בצורת כובע ליצן, לא שאני ליצן
פשוט הגג דוקר קצת את השמיים, ואולי זה עוקץ אחד או שניים
אני מדבר מילים שאמרו לי לא להגיד
אני מדבר אותן כי אני יכול, וכי אני רוצה
אני מתכווץ כמו כדור לאור קרני-שמש ראשונות
אני יודע כמה זה עולה לי, אבל זה לא משנה
בשקט האיטי הכבד אפשר לשמוע שעון מעורר מצלצל
הוא מעיר את החיים, את המתים, ואת מה שביניהם
אני לא מדבר כמה כבד לי לשקוע בכיסא בחשכה
אלא אני מדבר על הציפור שהתעוררה, והיא מצייצת,
אני שומע אותה
השמיים מלאים כל טוב, וזה אנחנו שמקטינים את עצמנו
קשה להיות גדול, זה דורש הרבה כוחות נפש
אז אני שואל אותך אם ניצלת את היום כראוי
כי יש שמחות קטנות ורגעי אושר שדורשים ניצול וסיפוק מיידי.