בואי ותני כל מה שתוכלי, את לא חייבת להתאמץ יותר ממה שאת
יכולה,
את הרי הרה, ולילוד שלא ידע את אביו, מגיעה הזכות להיוולד
בעידן הגאולה,
גם אם המלחמה נותנת אותותיה ברחבי הרפובליקה המתפרקת,
בעיקר משום שאת אשת המלך, אמנם הרביעית, אבל זה לא חשוב,
כי את היחידה מכולן שהרתה למלך המנוח, ששרף את בית אביך,
ששלח את אחייך לגלות ואחיותייך זבח.

אולי זה בעצם לא בראש מעיינייך לספוד את מותו,
הרי את אילמת עוד מיום היכרותך עמו,
והוא הבריון שהחריב את הקולוניה הצרפתית,
ושלח את התוניסאים עובדי האלילים אל אבותיהם הקדמונים,

שנינו יודעים, ידידתי היקרה, שכשפילחת את ליבו עם יתד המאהל,
ידעת שתמורת נשמתו, אלפים חננת, נשמות ילדים נשים ובכלל,
ברגע אחת לקחת את מושכות ההיסטוריה הכתובה לידייך,
עם נוצה וכסת דיו לצדך, תשאירי את חותמך אחרייך.

את לא רוצה לקדש את חייו, למרות שזה ראוי שכך תנהגי כאם המנזר,

ולבושה שחורים ויודעת בוודאות בין אסור ומותר,
על ראש הר בטיבט עם אנשים שאינם בני עמך ודוברים מעט משפתך.
אך כאמור אין בכך תועלת לאילמת שכמוך, אם את קורותייך תספרי
עוד,
את כבר יודעת שאת סיפורך יספרו עוד שנים רבות, אך בנעלייך איש
לעולם לא יבחר לצעוד.

שובי אל הכס, עמנו מדמם, אבל את היא התחבושת. את היא האם.