כמסדר אבנים גדולות לא תואמות
מסודרות אחת על השנייה
ביניהם  רק גאווה מחברת
עומדים כחומה איתנה

על כול אבן ישבת
בכול אחת ואחת משקעם שקעת
כול נים וניב למדת
את עצמתן שאבת

ללבך קרבת וגם הקרבת
רק לעוד זמן ממן
ושהיא כולה אותך עוטפת
את בה גאווה רוכשת

מלאה בה ולא רוגשת
בביטחון כולך עופפת
מתהלכת פה ופה לא מתביישת עוד
אותך מגנה עוטפת חומה

אח את צידה השני לעולם לא ראית
עשויה היא משברים
חלקים קטנים של אבנים גדולות
פירורים פירורים מפוררים לחתיכות

רוחות מצידה השני
מחזיקים בה
מותירים בא את איתנה
אך רעועה

מן המלחמה הן עוד נשבו
והזמן רק חיזק את עוצמת
ייצר גלים של חום וקור
האור והחושך שוטו בתוכה

רק כך היא נראתה
לך איתנה
גדולה חזקה וביטלתי שביר
לך

לא רציתי לגלות לך
שאהבה
החומה שלך
שבורה

בתוכה היא כולה שברים
מרוסקים
זה רק חתיכות
שברים