איך מתוך העיוורון פתאום רואה,
איך מתוך השקט ,לוחש את הדממה.
מבין שהגל נוגע ,לא נוגע בחוף.
הוא גם נשבר ובוכה כל פעם מחדש,
מתנחם במגע הצדף. הם לעולם לא יתאחדו, הגל והחוף,
לא באמת, תחושות שיוצרות מערבולות, אז נסחף,
כמעט וטובע, מרים את הראש, קצת יותר מדי מים מ-ים הדמעות,
מלוח מדי, כאילו תלוי בחסדי הים, נכנע,
לא נכנע למערבולות.
שוב מתרומם, נלחם בזרמי המחשבות, במציאות המדומה,
הכל ברור, כשמש שצובעת עכשיו את המים, כירח שמאיר כשהשמש
בחופשה,
איך מתוך העיוורון רואה, הגל נוגע, לא נוגע בחוף...