אני לא אדם אמיץ במיוחד. למעשה אני די פחדן. אך בכל זאת נקלעתי
לסיטואציה בה היה עליי לגייס כוחות של אומץ רב על מנת לפתור את
המצב שנקלעתי אליו. אתם וודאי תוהים מה היה המצב. ובכן,
התעוררתי לפנות ערב, בסביבות השעה 6, והלום שינה וחלומות הלכתי
מתנודד לשירותים להטיל את מימיי. שמתי לב שצבע השתן שלי צהוב
מאוד, אפילו כתום, והבנתי שחסרים לי נוזלים בגוף. לכן לאחר
ששטפתי ידיים, חיפשתי מה לשתות, ולא מצאתי אף משקה קל במקרר.
לא בבקבוק ולא בפחית. המצב היה רע מאוד, כי אני נוהג תמיד
שיהיה לי מה לשתות. חיפשתי עצה, והחלטתי לשתות קפה. בעודי
מרתיח את המים ושופך קפה טחון לכוס, חשבתי בבעתה אם ייתכן מצב
כזה בו אצטרך לשתות קפה כל הלילה. הלו המכולת עומדת להיסגר,
ועד שאהיה מספיק מפוקס ללכת אליה בקור העז, היא כבר תהיה
סגורה. בחורף הגשום המכולת נסגרת בסביבות 6 או 6 וחצי, במקום
8, וייתכן, חשבתי, שהיא אפילו כבר סגורה. בעודי מנדנד את ראשי
לקצב מוזיקה בלתי-נשמעת, כדי לגרש את המחשבות המטרידות, המים
רתחו, ומזגתי אותם לכוס. ערבבתי, הוספתי סוכר, ומצאתי את עצמי
יושב בסלון עם הקפה והסיגריות, מקשיב לרוחות ולגשם בחוץ,
ולשירים ברדיו שחרקו כמו הלב שלי. מה עושה אדם שאין לו משקה
קר? תהיתי לעצמי. הרי זה מובן, הוא שותה מים, חשבתי. המחשבה
עוררה בי חלחלה - לשתות מים מהברז? הרי זה כאילו שתיתי מי
ביוב! אפשר להרתיח מים, כמו שעשיתי עם הקפה, אבל איך אצנן
אותם? איש לא לימד אותי כיצד מצננים מים רותחים כדי שיהיו
ראויים לשתייה. שיר יגון צרפתי פרט על מיתרי לבי, וראיתי עצמי
כאדם המובל חפוי ראש כנגד הקיר, מול כיתת יורים. סיימתי את
הקפה, ונאנחתי ביגון כבד. אין ברירה, כנראה שעליי לשתות מים
מהברז למשך הלילה... פחד אפל וקר לפת את לבי. שמעתי שבערים
שונות יש מנהגים שונים לגבי מים מהברז, בהתאם לאיכות המים
באותה העיר. בטבריה למשל - לא שותים מים מהברז, כך שמעתי. כאן
בירושלים נוהגים הילדים לשתות מים מהברז כל הזמן, ואפילו יש
מבוגרים שנוהגים כך. אף מוצבות במקומות שונים בעיר עמדות
שתייה, המכונות "קולרים". הבטתי בחשש לכל עבר, כמו מחפש נס או
ישועה משמיים, והלכתי חרש בצעדים כבדים למטבח. פתחתי את הברז
מעל לכיור, והבטתי במים הזורמים. -אייה חזק,- אמרתי לעצמי.
גייסתי כוחות של עשרה ויקינגים, ומילאתי בקבוק פלסטיק ריק במים
מהברז. נראה כי אלוהים החליט להעמיד אותי בניסיון קשה... סגרתי
את הבקבוק בפקק, והכנסתי אותו למקרר. תמונה עלתה במוחי, של
בקבוק מי הברז, ליד הגבינות והירקות... הבעתה שיתקה את
מחשבותיי, עמדתי בוהה ומבוהל ליד המקרר, והרגשתי את עצמי נלכד
בקורי העכביש של הפחד הלח והקר. אילצתי את עצמי לנשום, וניגשתי
לקחת סיגריה. ידעתי כי יגיע רגע של צמא, בו אאלץ ללגום ממי
הברז אשר בבקבוק. אני לא אדם אמיץ במיוחד, למעשה אני די פחדן,
אך ידעתי שיהיה עליי לגייס אומץ רב על מנת לעבור את הלילה ללא
צמא.