היה ערב משגע,
כזה שנדיר מאוד בישראל בתקופות האחרונות
ישבתי אני והיא בבית המשותף שלנו,
ועוד ידידה ארעית, שכנה קרובה-רחוקה,
שנקשרה אלינו
האזנו ללנרד כהן ושתינו יין,
ודיברנו דברים של מבוגרים בקול תרבותי ונעים
הידידה הפתיעה אותנו כשהיא אמרה לנו שהיא
קוראת בקפה וקוראת מחשבות
וחשבנו שזה יהיה משעשע אם תגלה לנו נסתרות
שתינו קפה, והיא הביטה היטב בהילה שלנו
נדמה לי שקוראים להילה הזו "אורה", אבל לא שאלתי
היא הביטה במשקעי הקפה היטב,
כשהיא מסובבת את הכוסות בצורה מאוד מקצועית
"ובכן," היא אמרה לבסוף, "אני רואה שאתם תתחתנו..."
והביטה בנו, מחכה לקריאות הפתעה מצידנו
"אבל אנחנו כבר נשואים," אמרתי, ואשתי צחקה
"אה, כן?" היא זעה בחוסר-נוחות,
"אז כנראה שתתחתנו שוב,"
"עם מי?" אשתי ניסתה לעקוץ אותה
"זו עם זה, כמובן." היא אמרה וחקרה שוב את משקעי הקפה
"מה עוד את רואה?" שאלתי
"יהיו לכם ילדים," היא אמרה,"שלושה."
אשתי שאגה מצחוק
"מה מצחיק..." שאלה בחשש הקוראת בקפה וקוראת המחשבות
"כבר יש לנו ילדים..." לחשתי, לא היה נעים לי
"כמה?" היא שאלה
"שלושה..."
"אה, באמת?" אמרה הקוראת בקפה והקוראת מחשבות וזעה
בחוסר-נוחות
"מה לעשות...?" מלמלה אשתי, ופרצה בצחוק
"אז כנראה שיהיו לכם עוד שלושה," קבעה בעודה בוחנת את הקפה
>>>>>>>>>>>>>>>>
יותר מאוחר, כשהיינו לבד, שאלה אותי אשתי אם האישה הזו יודעת
שהיא כבר לא יכולה ללדת
"לא נראה לי," גיחכתי
עמדנו במרפסת חבוקים עם כוס יין,
וחיפשנו עגלות בכוכבים.