לזכרו של צבי רפאלי.
על ידידות מופלאה, השוזרת בדידות בהומור, געגועים בתקווה.
הייתי לו חבר, הוא היה לי לפיד בוער.


מַלְאָךְ

כשבית-קפה חיפאי הפגישנו לראשונה,
הבעתָ הסכמתךָ הכנה על כך שנשמה תועה
הינה אבן בניין מוּפלאה לְעולם מחזורי.
כֵּנוּת אכן היתה תפארתךָ הצנועה.
בִּזמן שהגיע המלאך לפסל לךָ נשמה צעירה,
הייתי טרוד בעניינַי.
אנשים תמיד טרודים בענייניהם
בעת שהמלאכים עוסקים במלאכתם.
היה שלום.


יְעָרוֹת

הִלכתָ בִּיערותיךָ בגאווה.
לעיתים חשוכים,
לעיתים מֵצֵלים,
לעיתים שבֵעִים את הליכתךָ.
ידעתָ כבודם של כל עלה וּפרח
בעת דריסתם.
ידעתָ כבודהּ של זריחה.


הבמאי האהוב עליו

אם אין אני לי - פליני.
כך היו דבריו בעיתוֹת מצוקה;
כך בדיחוּת-דעתוֹ הַמְּלֵאָה רצינוּת.
בפעם הראשונה מזה חוֹדָשִׁים יקרים,
הושכב ידידִי אל מיטתו שבבית-האבות
כשברקע מתנגנוֹת נעימוֹת סרטיו של פליני.
לָחַש קסוּם לאלו המוקירים את קִסמוֹ.
בִּתלושי-החג קניתי עבורו את הַטֵּייפּ
וּבמו ידַי שיכפלתי את זוג הקלטות.
מחווה כה זעירה מצידי, הבמאי האהוב עליו.
הוא לא מצא מילים להודות לי.
אולי לא חיפש.
אבל אני יודע כי עיניו התאמצו לזרוח -
זהו הבמאי האהוב עליו.


נְשׁוֹתֵייךָ

לא היית רודף-נָשִׁים,
אך נשים היו לךָ למרדף
אַחַר היופי היחיד
שאינו סַר למִילוֹתֵיךָ.


פִּינוֹת

בביקורַי אצלךָ,
היא ישבה תמיד באותה פינת-אולם
הממוקמת בדיוק מול דלת הכניסה הראשית.
וּבְחוֹצִי את המפתן,
בירכה אותי תכף לשלום
במבע ילדותי בּוֹרֵק, נפנוף יד ימנית,
וחיוך רחב במיוחד.
איני מכיר קשישה זו, אף לא את משפחתהּ.
הנה כוחן של פִּינוֹת.


שִׁירְךָ האחרון בהחלט

להכנס עוד פעם!
אל הזעירה המתמוטטת בתוכהּ.
נוצר איזה ואקוּם של שלושה
ואני הראשון, השני והשלישי.


מַרְאוֹת

בַּשיחוֹת הקרובות ביותר,
אין איש בצידו השני של הקו.
ישבנו בִּפגישתנו הסופית אל שולחן אוכל
לצד מראת-קיר נכבדה.
סירבתָ לאכול והיא סֵרבה להטיף.
אדם בגילךָ יעשה כרצונו.
אמרתָ כי ללא מַרְאוֹת,
העולם היה הרבה יותר סנטימנטלי.
צדקתָ.