שושנה דמארי - 10 שנים לזכרה
מֵעֵבֶר לַזִּמְרָה הָיִיתָ אָדָם
וְאֶת מַתָּת הַשִּׁיר נָשָאת בְּצִנְעָה
גּוֹרָל גָּדוֹל עֲלֵי כָּתֵף צָרָה
שַׁי הָאַלִּים בִּגְרוֹן אִשָּׁה קְטַנָּה

כְּכַלָּנִית הַבָּר שֶׁבַּשָּדֶה
הֵאַרְתְּ פָּנִים לָחֹרֶף הַמַּפְרֶה
וּבְצִבְעֵי סָגֹל וְאַרְגָּמָן
שַׁרְתְּ וְשִמַּחְתְּ תָּמִיד לֵב כָּל רוֹאֶה

כִּכְלִי קָדוֹשׁ הָיִיתָ לָאָמָּנִים
גָּרוֹן מֻשְׁלָם לִצְלִיל וּפִיּוּטִים
הַמּוּסִיקַאי, הַמְּשׁוֹרֵר וְהַזַּמָּר,
כָּל חוּט בַּמְּשֻׁלָּשׁ כְּבוֹדוֹ נִשְׁמַר.

וְלֹא יִהְיוּ יוֹתֵר שִׁירִים כָּאֵלֶּה,
וְאִם יִהְיוּ - לֹא עַל זְמַנִים כָּאֵלֶּה.
הִפְלִיגָה סְפִינָתָם, לֹא תַּמּוּ הַסְּעָרוֹת
וְאָנוּ פֹּה עוֹמְדִים לְאוֹר הַזִּכְרוֹנוֹת.

נָגַעְתְּ לְלִבִּי. ©