|
אין נחת
ולא כר פוריה
רק בין מרחקים עצומים
באר עמומה
נאלמתי
כשהתקוממתי
ועזבתי
כשהשתוממתי
כי הנחש
אכל את כל הפרי
צימח זנב
ומילא את הארץ
ואנוכי מוכש
מידי יום
וברירה לא נותרה
אלא להשיל את העור |
|
|
רגע, לא הבנתי
ת'קטע עם הגדי
ואמא שלו. די,
תסביר שוב,
בחייאת.
נו, בחייאת...
משה לא בפוקוס
בהר סיני. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.