עיניים בוהות, שמש שוקעת בתוך הראש
שפתיים סדוקות, אני צמא לשכל עד אימה
משחזר את ליל אמש, ולא זוכר מאומה
העננים שקעו בתוך העיניים שלנו
הלב שלי החליף שפה, לשפה שאני לא מבין
כל הכוח נראה עקר
אוסף את השברים שלי מליל אמש,
רגע להבין מי אני עכשיו
הדמע בעיניי מרגיש אחרת
הלב ירד מפלס למקום עמוק יותר
אין לי אוויר והראש כמו קפא,
באיזו תמונה שמושלכת על המציאות
מלחמת סיף בקני סוף
שברים של עלים יבשים מונחים למרגלות המיטה
רגע להבין לאן הלכו המילים שצעקו בראש
ולמה הכול קפא והפך לשלולית של דמעות
כשהמחוגים נמסו בשעון,
והלב המתקתק קפא מלכת. |
