לילה בו טיילת במחשבתי
עם סכין חרטתי את שמך על זרועי
הדם מחק הכל
רסיסי זכוכית התפזרו מלבי השבור
הבוקר נאסף אל מיטתי
הביא עמו שכחה ברוכה
רק צל של רוך נותר
והחיוך שלך
החיוך המכשף ההוא.
והשנים נסעו להן קדימה
קהות נגעה ברגשות
ואנו ידידים עם סוד עבר
לו רק ידעת כמה אותך אהבתי
ואולי דווקא ידעת
וזה חיוך של ידיעה.
המילים לדף זורמות
ממיסות את הזיכרונות
יכול להיות שרק דמיינתי
הכל יכול היה לקרות
מזל שלא קרה
וכך אוכל עוד ליהנות מעיניך
המחייכות אליי בחום.