את נוכחת,
אבל לא בעצמות, לא בשערות, לא בזנב
את נובחת,
אבל לא עם הלסתות, לא עם האף, לא עם מלתעות
את הולכת אנה ואנה על גופי לשחרר לי את השרירים,
אבל שוברת לי את עמוד השדרה ואת כלוב הצלעות
את גוררת אותי מה-שיער למקלחת לרחוץ לך את הרגליים,
אבל האהובה שלי היא דמיונית, והיא לא את
אני סוגד לג'סיקה ראביט, רק היא יודעת להניף לי את התורן
אני סוגד לג'סיקה ראביט שגורמת ללהקת ציפורים קטנה לחוג מעל
ראשי,
לפקעת פרפרים לפרוח מעיניי, וללבבות לבכות מעיניי.