אני מדבר איתי כאילו זה כבר נגמר,
אבל זה לא נגמר, זה לא רוצה להיגמר
אני אומר זה שטויות, מה זה משנה ככה או ככה,
אבל זה משנה כי קהל הקוראים שונה
ואני אומר שאני אוהב, אבל זה לא עוזר לי,
כי אין לי חומרים לעשות את זה מהם
ואני אומר שזה מעיד על עולם פנימי צר,
אבל זה רק עולם ממשי צר, הפנימיות בסדר גמור
ואני אומר שזה בעצם לא שחור - לבן,
ואני לא חייב לבחור בין לבין,
כי אפשר שניהם
אבל אני אומר שצריך גם להרפות
לאף-אחד לא אכפת מאדם שצועק עד טירוף מראש ההר כבר שנים
בסוף הקול שלו נגמר, בסוף הוא מתחרפן. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.