באגדות הכל פשוט!
אין את האלמנטים הטכניים,  שמסרסים כל התפתחות בחיים
האמיתיים.
זו גם הסיבה מדוע אין סיכוי, שבחורה מנהלל, תצא עם בחור
מהונולולו
ולא רק בשל העובדה, שהקשר היחיד שלה להוואי זה שמפו, אלא גם
משום שאגד מגיע עד חיפה וזהו!
קחו למשל את האגדה הבסיסית ביותר. נסיכונת, יוצאת לביצה
המקומית, בתקווה למצוא נסיך בבאר הסמוך. מה שהיא בדרך כלל
פוגשת זו חבורת קרפדות וצפרדעים. עכשיו בטח  תגידו שהצפרדע,
יהיה מין הסתם, מלא,  בהכרת  תודה, על העובדה, שהוא בדרך
להסתדר עם נסיכה. אבל המצב בפועל הוא, שבדרך כלל הצפרדע יותר
בדרך להיות אסיר מאשר אסיר תודה.
למרות המסר הדיסטופי, אני חושש שאת האגדות הבאות צריך יהיה
לכתוב בסגנון היפריאליסטי ואתן לכך דוגמא:
נניח את הסצנה מכאן:
(נסיכה וצפרדע בן 40, נ+3)
נסיכה: באתי לנשק אותך
צפרדע:את באמת אחלה חמודה
נסיכה: לא הבנת, באתי להנסיך
צפרדע: את מי באת להנסיך?
נסיכה:אותך
צפרדע:למה?
נסיכה:איזו שאלה? אתה תחיה בארמון, יהיו לך משרתים... ואותי
צפרדע (נ+3): אני חשבתי יותר בכיוון של בית הארחה
נסיכה: על איזה בית הארחה אתה מדבר? אתה תהיה הנסיך ואני
המלכה.
צפרדע: תחשבי שוב, בעניין בית ההארחה.
(בשלב הזה ברור לכל ילד, ששום דבר טוב, לא יכול לצמוח מהפגישה
הזאת)
עכשיו צריך לחשוב איך סוגרים את הסצנה הזאת ששום דבר טוב לא
יכול לצמוח ממנה
אולי: משהו כמו:
....והם  חיו...  עד עצם היום הזה