[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








לגליה היו עכשיו שלושה טישואים עם שפיך עליהם בתוך הפח בחדר
השינה שלה. אתמול בלילה גבר בא אליה ושיקע את כריות האצבעות
שלו בתוך הגב שלה (שיקע צרו בתוכה) כל כך חזק שכמעט ונשארו
סימנים, אבל רק כמעט; כמו כל ההוויה של גליה שהיא כמעט אחד
גדול ולא-מושלם. כל החיים שלה מורכבים מטיפות של כמעט, שכמעט
ומתאדות לשמיים אבל בכל פעם נעצרות בתקרת זכוכית- העולם של
גליה הוא פטיו ורואים הכל דרך הזכוכית: את השמש והשמיים,
העננים והפרחים והדשא והפרפרים; הגינות והבתים של אנשים אחרים;
הכל רואים אבל אי אפשר לגעת וככה נשארים בדלת אמות, אצבעות
משאירות סימנים על זגוגית, קרני אור מתנפצות על זכוכית ומשבשות
את התמונה.
גליה הרגישה שהיא לא יכולה יותר אבל ככה היא חיה;
בכמעט-התמוטטות, כל הזמן וזה כל מה שהיא מכירה ויודעת.
האי-יכולת הכמעטית שלה מובילה אותה ברחבי הפטיו, וככה היא, כמו
דמות בסרט, כמו עכבר מעבדה בגלגל, כמו קופיפה בכלוב גן החיות-
משעשעת את הקהל בנכלאותה וממשיכה ברוטינה המעגלית.
היא הסתכלה על הטישואים והם הביטו עליה חזרה בחוסר אונים מהפח
הלבן המחורר. אתמול מישהו היה במיטה שלה, מיטה שכמעט ולא רואה
מישהו אחר מלבדה, והוא אהב אותה לרגע וליקק לה את האוזן מבפנים
אפילו בלי שהיא ביקשה. זה מדהים, היא אמרה לו, איך שהאוזן היא
למראית העין איבר לא מעניין, אבל יש בה כל כך הרבה פוטנציאל
סמוי. הוא צחק בהסכמה והמשיך. העור שלו על שלה היה לה נעים
מאוד והעירום שלהם בחושך של החדר היה יותר אומנותי מפורנוגרפי
(יחי ההבדל הקטן).
מה עושים כשאין מה לעשות. כשמתאבנים, כשמרגישים כמו חלום,
ואפילו לא כמו החלום של עצמך אלא כמו החלום של מישהו אחר. לאן
מתפזרת התודעה כשהיא מתחלקת, כמו תא, לאן מתעופפים פירורי
העצמי.  
גליה לא יודעת מה היא אוהבת, בנים או בנות, או שאולי, הרבה
יותר גרוע - המיניות שלה בכלל מורכבת מדברים שאסור להגיד בקול
רם ואולי אפילו, במדינות מסוימות, מכניסים עליהם לכלא. איזה
מזל שאף אחד לא יכול לקרוא את המחשבות שלה. היא מדחיקה מחשבה
תורנית וקמה מהמיטה, עיניה ניתקות מהטישואים שיישארו בפח עד
ליום רביעי הבא, כשתבוא המנקה.
כמה אפשר לברוח מעצמך, גליה אומרת לגליה - מטיחה בה האשמות
בנימה של מורה כעוסה. מה את חושבת שתשיגי עם כל הבריחה הזו. את
יודעת, הרי, שתינו יודעות, שהאמת תמיד מדביקה את מי שבמנוסה,
וכשהיא תדביק אותך, מתוקה שלי, או-הו, אני לא רוצה להיות שם
כשזה יקרה. דם ואש ותמרות עשן, גליה, זה מה שיהיה שם, ואת
תצטערי על כל הבריחה המיותרת הזו שלך.
גליה מהנהנת לגליה, כמו בכל פעם שהשנייה מרביצה את משנתה
בראשונה, וממשיכה בענייניה. אנחנו אוהבים להדחיק. אנחנו
חייבים, אין לנו ברירה; הנפש שלנו היא לפעמים סבוכה מדי וקשה
מנשוא, קשה מלהתמודד. הבחור אתמול, הוא הבין שעוד רגע והוא
יהיה בפוטנציאל להיות אבא, אז הוא זז ברגע האחרון וגמר לה על
הגב. צייר לה בנוזלי גוף לכל אורך עמוד השדרה. זה היה נעים,
היא כמעט אפילו לא הרגישה, הזרם היה עדין וקצת מקוטע, כאילו
שהצנרת שלו קצת סתומה ובגלל זה הוא משפריץ את מיצי האהבה שלו
במקטעים לא רציפים במקום בבת אחת. אבל זה היה לה נעים, ועוד
אחרי כל הנעימות הזו, הוא התרומם רגע והיא ראתה את הזרועות שלו
מתמתחות מעל הראש שלה לכיוון השולחן והבינה שהחמוד הזה כפרה
עליו אשכרה מגשש בחושך אחר גליל נייר טואלט כדי לנגב אותו
ממנה. למה בכלל אכפת לו ממנה, עכשיו אחרי שהוא גמר. כנראה שהוא
באמת חמוד, היא חשבה, כי מה זה עוד יכול להיות חוץ מזה.
הוא אמר לה אתמול שהגוף שלה יפה. סתם ככה הוא אמר, תוך כדי,
בלי קשר לכלום, והיא לא האמינה לו. היא אף פעם לא מאמינה. אבל
היא אמרה תודה, תודה חמודה כזו, וגם שלך, היא אמרה לו. לגביו
זה באמת היה נכון.
גליה לא יודעת איך זה יכול להיות אבל היא מתאהבת בבחורים
ומפנטזת על בחורות כשהיא מאוננת. היא יודעת שזה נשמע מוזר, שזה
נשמע כאילו היא פשוט עוד לא הסכימה להודות בפני עצמה בכך שהיא
אוהבת בנות, אז היא הולכת ומדמיינת לעצמה התאהבויות בבחורים,
חושבת שאולי ככה זה יציל אותה מלהיות לסבית לגמרי. איך אומרים:
bi now, gay later. אבל היא יודעת שזה לא העניין. גליה מתאהבת
בבחורים כל כך חזק שזה לא יכול להיות שזה רק מנגנון הדחקה. אי
אפשר לגרום לעצמך להתאהב ככה, כמו שגליה לפעמים מתאהבת, אמנם
לא הרבה- אבל כשזה קורה לה אז אי אפשר לפספס. זה ברור בדיוק מה
זה, לה עצמה ולכל מי שרואה אותה בהילוכה המאוהב עד כדי טמטום.
זה ככה מאז שהיא זוכרת את עצמה; כבר בגיל שש היא התאהבה ביונתן
צור מגן רקפת, למרות שהוא לא אהב אותה אלא את בר המאירי שהייתה
מלכת הכיתה, או הגן בעצם. הם היו משחקים תופסת בחצר בהפסקה ובר
הייתה תמיד תופסת אותו ונותנת לו נשיקה באוזן. יש ילדות שכבר
בגיל שש יודעות על הפוטנציאל הסמוי שיש באוזן, אפילו שלמראית
העין היא נראית כמו איבר לא מעניין; וככה הן תופסות את כל
הבחורים. אז גליה לא הייתה כזו, אפילו שהיא ידעה הרבה דברים
מגיל קטן, גם דברים לא לה, כאלה שהיה עדיף לה לא לדעת אותם;
אבל איך לתפוס בחורים, זו מיומנות שעד היום היא לא בטוחה
שהצליחה לשלוט בה לגמרי.
זה מוזר, כי הבחור היחיד שגליה מצליחה לזכור שהיא אי פעם אוננה
במחשבה עליו זה יונתן. אם רק הוא היה יודע. אבל זה היה כל כך
מזמן, בגיל שש (היא התחילה מוקדם, גליה), ואין לה מושג לאן זה
נעלם. גם אז, לא היה מדובר בפנטזיה נקיה לגמרי, פנטזיה גנרית
על סקס רגיל של אנשים נורמלים; היא הייתה מדמיינת משהו שהוא
מלוכלך לא רק עבור בני שש אלא גם עבור בני שישים, וככה לאחר
זמן לא רב של התחככות בשיש הקר של הרצפה, היא הייתה גומרת.
בגיל שש, אתם מבינים. אז ברור שעכשיו, עשרים שנים אחר כך, היא
מרגישה שהשיא שעוד לפניה הוא בעצם כבר מזמן מאחוריה. ואולי היא
באמת צריכה לנסות את זה מאחורה; אולי זה הפתרון. היא באמת
מרגישה הרבה פעמים שהאזור הארוגני המרכזי שלה הוא דווקא
בטוסיק.  
אבל בכל אופן, מאז התקופה הקצרה הזו כשהיא הייתה בגן רקפת,
גליה זוכרת את עצמה מאוננת רק במחשבה על בחורות עירומות. היא
מעולם לא הייתה יותר מדי בררנית, בדרך כלל זוג שדיים חשופים
מספיקים כדי לעורר אותה והיא גומרת מהר ויפה מאוד, ככה לבד,
בעשר אצבעות, כמו שאומרים, אבל בלי להכניס אותן פנימה אפילו.
כמה שפשופים מקצועיים מבחוץ ונגמר. אף בחור עוד לא הצליח לגרום
לה לגמור, לא ככה ולא בכלל. כשהיא הייתה קטנה היא הייתה מחפשת
סצנות סקס בסדרות טלוויזיה ואחר כך היא קלטה איפה נמצאים כל
החומרים הטובים והייתה מעבירה ישר לערוץ האופנה. באזור חטיבת
הביניים היא גילתה שיש פורנו באינטרנט, והשאר היסטוריה. אחר כך
הגיעו כל החלקים האחרים במיניות שלה, אלה שהיא מפחדת אפילו
לחשוב עליהם בזמן שהיא מאוננת.
באחת הפעמים הקודמות שהיא נפגשה עם הבחור, זה לא היה אצלה בחדר
אלא בדירה של אמא שלו, ותוך כדי שהוא הפשיט אותה ונגע בה
בעדינות של אלפי נוצות הוא לחש לה באוזן ושאל אם היא מאוננת
לפעמים. לפעמים? גליה חשבה לעצמה; יותר מלפעמים. היא אמרה לו
שכן, בטח, ומגיל מאוד צעיר, ולמה הוא שואל. הוא אמר שסתם,
עניין אותו, והוסיף שהוא שמח לשמוע. אם הוא רק היה יודע על מה
היא חושבת כשהיא עושה את זה אולי הוא היה קצת פחות שמח, אבל לא
בטוח, כי בחורים הרבה פעמים דווקא אוהבים בחורות שמפנטזות על
בחורות. מה אכפת להם, גם בפורנו זה ככה, והרי פורנו הוא שיקוף
מהימן של המציאות.  
היא אוהבת שהוא לוחש לה באוזן ככה. היא לא מצליחה אף פעם
להתחרמן ממגע של בחור באותה העוצמה ובאותו האופן שבה היא
מתחרמנת ממראה גוף של אישה; ומצד שני זה לא שבחורים משאירים את
הגוף שלה אדיש, זה פשוט אחר. משיכה אחרת, משהו יותר רוחני
ואינטלקטואלי מאשר פיזי-יצרי טהור. וכך לפעמים הרוחני מיתרגם
לפיזי, וגורם לה לרצות שהם יגעו בה, להתענג על הלחישות שלהם
באוזן שלה ועל הלשון שלהם בפה שלה ועל הגוף שלהם על הגוף שלה,
אבל אף פעם לא מספיק כדי לגמור. היא לא יודעת להסביר את זה
והיא לא מכירה אף אחת אחרת שיש אצלה את הדיסוננס הזה, או לפחות
לא אחת שמודה בזה, אז בינתיים היא לבד עם הסתירות שלה, והן
מצדן סוטרות לה השכם וערב, בניצוחה של גליה השנייה שצועקת
ברקע: אולי תחליטי כבר מה את; אולי תודי אחת ולתמיד שאת אוהבת
נשים; אולי תפסיקי לברוח. אבל גליה לא מסכימה כי היא יודעת
שהיא מתאהבת בגברים, ורק בגברים, ושהיא מתאהבת בהם חזק, בקטע
שייקספירי, בעוצמה של אלף שמשות. הם מכלים אותה, הם מושכים לה
בחוטים משל הייתה המריונטה שלהם וכל עולמה הוא שלהם מהרגע שבו
הם הציתו משהו בתוכה. אז איך היא יכולה להרים ידיים ולהודות
שהיא לסבית, איזו אמת היא תספר אם היא תעשה את זה, את האמת של
מי.
גליה עושה יוגה והיא יודעת גם לעשות ג'אגלינג עם בננות ואגסים,
כמו קרקס של אדם אחד. בכלל רוב הזמן היא מרגישה שזה מה שהיא:
קרקס סינגולרי, מופע אור קולי מרהיב לעוברים והשבים. חיים
בשביל להרשים. חיים לא בדיוק שלה, אלא של מי שהיא רוצה להיות,
וככה מכירים אותה גם שאר האנשים. מעין זוהר דהוי בקצוות, חיוך
שחושף שיניים שסודרו בגשר, עיניים בוהקות שמחליפות צבעים לפי
צבע החולצה שלה ומצב העננות בחוץ ושיער כזה, מהסוג שפעם היה
פראי ועתה בוית- שגולש לה על הכתפיים בגלים לא אחידים. תמיד עם
מסקרה ואודם ואף פעם לא עם משקפי ראיה, למרות שהיא צריכה; מוטב
לה יפה ועיוורת. לא נורא, מישהו כבר יגיד לה מה כתוב בשלט ההוא
שם ומי זה שמתקרב אליה מרחוק עכשיו והאם היא אמורה לזהות אותו.
היא קצת נמוכה לטעמה, מטר שישים ושתיים וחצי; אבל יש לה קאפ סי
יחסית מוצלח בחזייה ובעיקר את העיניים האלה, היא לא מכירה עוד
מישהי שהעיניים שלה מחליפות צבעים ככה ולפעמים, אפילו שהיא לא
יודעת איך לתפוס בחורים, העיניים שלה עושות את העבודה במקומה.

זה לא שהגוף של גליה נורא כל כך בעיניה, הוא בסך הכל בסדר, אבל
זו בעיקר הבטן שלה שמפריעה לה. לא משנה כמה היא תרזה, הבטן
תמיד תישאר בולטת. זה בגלל שהיא מלאה סודות, גליה יודעת; כל
הסודות, קטנים כגדולים, כמוסים יותר ככמוסים פחות- כולם נערמים
ומתקבצים בדיוק שם, בבטן התיכונה-הדרומית. ולגליה יש המון
סודות שהיא לא יכולה לגלות לאף אחד, וככה הבטן תופחת ומכאיבה,
מכאיבה ותופחת, ועד שהיא לא תמצא מישהו כזה שהיא יכולה לסמוך
עליו באמת, שיסכים לשכב בפה פעור בעוד היא מקיאה לתוכו את כל
הסודות האלה- הבטן שלה לא תשתטח והגוף שלה יישאר כזה, לא בדיוק
אבל בערך. והיא עוד לא פגשה מישהו שאוהב שמקיאים לו לתוך הפה,
אבל אולי זה בגלל שאנשים כאלה לא מגלים שהם כאלה; בדיוק כמו
שגליה לא מגלה את מי שהיא.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
חתול?





אל תבהה בקיר,
תנשק אותו!


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/1/16 22:15
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
לינוי דורון

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה