עלה וילון אדום מעל במת העיר,
זרקור השמש שוב מאיר התפאורה,
צופים מתבוננים שוב בשירה
אורבנית. יום אביב בהיר

חודר עמוק אל תוך שרוכי הנעליים השחורות
אשר סופגות אור שמש באנוכיות
והעיניים הכחולות המחזירות קרני קרירות
צופות בדמות (אולי) שלך ?!

והעיניים הכחולות עוברות במדרכה,
עוברות אותך וממשיכות ליעדן.
כן, הן ראו על זרת כף ידך סימן-
הן מתעלמות מהסימן בנפשך.

אך הסימן בנפשך גדל.
נוזל דרך מבט, דרך תנועות
ומתאדה אל מול עינייהם הכחולות
אל תוך חלל ה"תושידא".

ושם, ב"תושדיא" הוא מתהפך,
חוזר אליך - ואתה לבד
בנעלייך השחורות בלבד
פוסע ברחובות העיר.

והעיניים - הן עיוורות לעירומך.
(נכתב ב 9/7/05)