מחר, כשחורף לצידי, אצעד מחר
אלייך, הבית העומד, סביב הגשם המרקד
אתרחק אל עבר העצים, שנטו למחצה
כששמעו את קול היערות בוכים אל תוך החשכה
רועדים, פוחדים, אך ירוקים עליהם
מחר, עם קיץ בכיסיי, אצעד מחר
לחזות שוב באור שתי עינייך, כחול ומהדהד
ללכת שוב לקול מילותייך, על גשר מתנדנד
אעבור בין שני הנחלים, שגאו מתוך שינה
כשחלמו על הים והגלים מתנפצים דרך מחשבה
שהופכת לחול, וחוזרת אליהם
מחר, ירח אחרון, אחזור מחר
אין קיץ, החורף בבית, בודד ומתנגד
משתי עינייך אתרחק, ריק, אפור ומיותם
לבדי עם זוג המפתחות, שיודעים את תפקידם
לנעול ולנעול, כל עוד אני אותך זוכר
מחר, ירח אחרון, אחזור מחר |
