-שלום, מר כהן? מדברת א.  ממפעל הפיס?
-חיכיתי כל כך הזמן לטלפון ממך.
-מה שלומך אדון כהן?
-מעולה, מצוין. מחכה לחדשות הטובות.
-יופי ,יופי. שומר קצת על כושר?
-לא כל כך, מה רצית?
-מר כהן, לפני שאספר לך משהו...
אני צריכה לשאול אותך, מספר שאלות.
-בבקשה.
-האם לפני שקנית את כרטיס ההגרלה האחרון, הייתה לך ידיעה
מוקדמת או אינפורמציה מכוונת לקנות דווקא את הכרטיס הזה?
-לא! רק ידעתי, שמהדוכן  הזה אף אחד מעולם לא זכה
-ואיך ידעת?
-המוכזן אמר לי שאף אחד מעולם לא זכה בדוכן הזה.
-אז היה ידע לך מוקדם?
-בכללי.
-האם יש לך קרבה למי מאנשי או עובדי מפעל הפיס?
-לא במיוחד.
-בטוח? אולי קרבה רחוקה?
-גיסי...
-מה איתו?
-אח שלו, היה שומר בחניון.
-של מפעל הפיס?
-ליד.
-אז יש קצת קרבה?
-בכללי - אני גם רוצה להגיד שאני חש קרבה גדולה למפעל הפיס
ואנשיו ואני מאד מעריך את מה שאתם עושים  למען אנשים...
-תודה. אומר זאת למנכ״ל
-יופי. גם לו דאגתם מאד יפה
-תודה, מר כהן -...ובכן מר כהן אני בעצם התקשרתי להודיע לך,
שכרטיסך לא עלה בהגרלה.
-אז למה התקשרת? אני תמיד לא זוכה.
-אנחנו יודעים! ואנחנו גם רואים, שאתה בא ממשפחה מפוארת, של
"לא זוכים". שושלת ארוכה  עוד מימי הטורקים.
-כן יש לנו מסורת שכזו. לכן אבא שלי תמיד אמר:
ילדים החיים זה לא מפעל הפיס
-למה הוא התכוון?
-שאסור להמר בחיים וצריך ללכת על בטוח.
-אבא שלך נשמע חכם. אז מה הוא המליץ שתלמדו?
-פוקר...