אני מעשן את הסיגריה שלי, ואין לי לאן ללכת
אין לי מושג מה באמת עברתי, אני לא בטוח שאני יודע מי אני
זיגי מנגן גיטרה, ומרחף בין כוכבים
אני קם בבוקר ושותה קפה או אקסל
אני צריך את המילים שלי שתהיה להם משמעות באישור של בוקר
הכול כדי להעביר את הזמן, מוזיקה ומחשבות ריקות,
כמה אפשר לחיות מכלום
הקפיטן הולך ובא, הקפיטן מאוד מתלונן על דברים שהכניס עצמו
אליהם
ואני מעדיף להביא ביד תוך חצי דקה, ונגמר,
לא סומך על אף אישה
"כולנו משוגעים כאן," אמר החתול עם החיוך לאליס
אמנות טובה היא דבר חסר היגיון
כולם משוגעים כאן, אבל יש הרבה מאוד שלא יודעים שהם משוגעים,
ומצביעים על אחרים
אני לא יודע כמה אפשר לכתוב כדי לעשות משהו
הוא מצביע עליי, אני מצביע עליו, כולם מצביעים עלינו ואנחנו
עליהם
אני כמו זיגי מטייל בין כוכבים, אבל לא מגיע לאף כוכב, רק נע
ביניהם
אין מנצחים במשחק הזה, כולם אסירים, כולם מפסידים עוד לפני
שהמשחק התחיל
אני לא מפחד מהמוות, והלוואי שהייתי יכול להתמסטל בלי לאבד את
דעתי,
הייתי לוקח גראס, הייתי שותה חריף, הייתי הופך את החיים לביצת
הפתעה חלומית תלת-ממדית
אבל - אני חי על קו מתח דק של שפיות כל-כך הרבה זמן
לא נולדתי ככה
כבר נמאס לי, ואני רוצה להרגיש נחוץ, אבל כולם יודעים לכתוב,
ולכולם יש מחשבות שיגעוניות
אני לא הולך עבודה בית עבודה בית עבודה בית,
אני לא הולך בכלל
אין לי אחיזה באדמה, והראש שלי פורח, מתחנן שאדפוק אותו עם
משקה חריף
אבל אני מת בעודי בחיים, אבל אני נשמה שלא מרגישה את עצמה
בהרמוניה עם הגוף הפיזי,
אבל אני ניילון ברוח, אני צלופן שקוף
אני עיניים בוהות וריק משכר, אני גן-עדן וכל הפחדים, אני
ההיסטוריה בהתגלמותה
אני קהלת, ואפילו ההבל הוא כבר הבל
הכול הבל, ההבל הפך להבל, וגם הוא להבל
הבל הבלים.