פותח עיתון, קורא חדשות,
מאזין לפרסומות, הולך לאזכרות
טוב לי בתוך קופסת השימורים שלי,
אני מרגיש חי בכל רמ"ח איבריי
מטייל בין קירות, בוהה דרך חלונות,
פותח אריזות וקופסאות, מפשפש בתמונות ישנות
אני מרגיש טרי בתוך מלכודת העבר,
אני אוהב להרגיש כמה אני מיותר
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
אתם מגיעים אליי בשלכת, עם הגשם הראשון,
וכולכם אדים של קטורת, מלאים געגועים ותום
ואני מתפתל קבוע, כל ערב הולך לישון,
אין לי רגע נחת בתוך עולם הסדום
>>>>>>>>>>>>>>>>>
מדבר כמה טוב לי להיות מאוד רציני,
וצוחק על זה עד שכואבות הלסתות
אני איש של חברה ומנהיגות,
אני פורץ דרך בתחום האמנות
אני הולך לישון לבד עם נרגילה בתור בת-זוג,
אני מאוהב בשדרן הרדיו שמשדר כל לילה פופ
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
זה נוגע למקומות הכי עמוקים של הנפש,
כשאני בוכה... סתם, אני לא בוכה
אבל אני בוכה כשקוביין הורג את עצמו מול העיניים שלי בקליפ,
זורק את עצמו על התופים ודופק את הראש במגברים
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
בדידות כזאת מתפתלת, רגע של נחת, חזיונות אבודים
להירגע משני שירים ישנים, ולהעתיק אותם מהדף.

דיברתי אתו הרבה, הוא לא ענה לי
הפצרתי בו,
בתחילה - הוא התעלם ממני,
לחצתי את ידו ונדדתי
חציתי נהרות, צלחתי ימים,
ולילות
והסתגרתי בביתי עם הספרים
עשיתי מחקרים רוחניים(?!)
הוא בא בחליפה כבדה, הדליק סיגר ודיבר.

הוא מטייל בין פחיות המשקה הריקות, אל פחיות המשקה המלאות
הוא שותה בשביל שיהיה לו מה לשתות
הוא מאוד שמח על הטריק שקוראים לו "ברזים"
אבל הוא מפונק כזה, ושותה מפחיות משקה ריקות
אני מודע היטב לגשם ולמעיינות,
ועדיין אפשר למצוא שרידים של בארות
אבל הוא שותה קולה ונהנה מאוד,
כי הוא כזה - מפונק כזה
אני שותה בבוקר ובלילה,
ואפילו בין שתיים לארבע
הוא לא שותה אלכוהול, כי הוא לא שוטה
אני שותה גם קפה וגם תה.