,
לא נדודים מלב היער,
בלי חרבות מכושפות או נבואות,
בלי נביאים או נביאות,
רק עור מתוך על העצמות,
מקיפים שניהם ותומכים במילים,
והללו מקובצות וחרוטות בלעז בבשר,
אינן נצחיות כי הבשר גם הוא כן ירקב,
אך המילים אינן קסומות,
רק מילים מחלומות נעקרו או הזיות,
הזיות פיקחות מלאות בנחשים,
או עכבישים או נדלים,
הרגשתי אותם על אותו העור זוחלים,
לועסים ואוכלים ובולסים,
והמילים הללו חרוטות בבשר,
בפיהם הנו רק דם או יין,
חסר טעם או תועלת על קצה הלשון המפוצלת.