השעה כמעט אחת עשרה בבוקר.
יד שמאל אוחזת באחורי הירך
כשיד ימין מלטפת את העכבר
אני יודע-לא יודע אם אכתוב את השיר הזה עכשיו.
אני יודע - לא יודע אם זה יהיה הגיג בו כל מילה תהיה מתוכננת
או שפשוט אשפוך את כל מה שעובר בראש על המקלדת.
נקודה.
אני מבצע שינויים הכרחיים הקשורים לזה שאני מפספס לעתים מילה
רווח מקף או פסיק,
פסיק.
אני קורא את מה שכתבתי עכשיו וחושב עליכם, דיירי העולם הזה.
מי מכם עושה עכשיו את אותה הפעולה בדיוק?
הוצאתי את יד שמאל משם וכעת אני מתמתח ומשתעל (חורף).
קורא בתענוג את כל מה שנכתב עד עכשיו ומרוצה.
שיגעון גדלות?
כנראה, אבל כזה שלא יזיק לאף אחד, אז זה בסדר.
עכשיו עוד לגימה מהקפה שהתקרר זה מכבר.
עולה למעלה ומתקן במעט את כותרת השיר ( מוסיף את מה שיופיע שם
בסוגריים).
אני חושב שהבנתם את הנקודה. נקודה.
כי אתם אנשים שאוהבים לקרוא שירה.
השעה אחת עשרה בבוקר. |