בְּיֶלוֹסְטוֹן
קְלִיפַּת הָאֲדָמָה דַּקָּה.
הַמַאגְמָה הַלּוֹהֵטֵת בַּתְּהוֹם
פּוֹרֶצֶת מִדֵּי כַּמָּה עִדָּנִים
וּבְאַלִּימוּת שֶׁאֵין לָהּ שִׁעוּר
מְשַׁנָּה אֶת הַנּוֹף לָנֶצַח.
בֵּין לְבֵין
רוֹחֶשֶׁת הַסַּכָּנָה
תַּחַת הַקַלְדֶּרָה.

גַּז רָעִיל וְהֶבֶל סָמִיך
בֹּץ מְבַעְבֵּעַ
בֵּין יוּבָלִים שְׁטוּפֵי צֶבַע
וְהָאֲדָמָה
לֹא חֲדֵלָה מִלִּרְעֹד
וְאֵין זָקֵן נֶאֱמָן שֶׁיּוֹדֵעַ
מָתַי תָּשׁוּב וְתִשָּׁבֵר.

כְּשֶׁקִּבַּלְתִּי מַכָּה
הַגּוּף שֶׁלִּי נִהְיָה
כְּמוֹ יֶלוֹסְטוֹן.
וְדֶרֶךְ הַשְּׁבָרִים
פָּרְצוּ
שֵׁדֵי מִלִּים.