גשם, עוד טיפה, עוד טיפה  ונגמר לנו הזמן.
זמן ה"ביחד" שלי  ושלך, בו אתה לא שלי ואני לא שלך.
פעם היית אומר לי , את שלי עכשיו חמודה .
כשהיינו פה ושם במיטה צרה או  מיטה רחבה,
לפותים זה בזו, משוכרים  ממעשה האהבה.
ועכשיו לא תאמר:  את שלי, כי שנינו יודעים שכבר לא, לא עכשיו,
לא בכלל.

כבר אמרת לי כך, ועניתי כך, והיינו כל כך חכמים..
טעם חמוץ עלה ,חוויתי את כאבך ואתה את שלי לא יכולת לראות.
והייתי ילדה מפונקת והייתי זקנה מעצבנת.
והיית אהוב, והיית חמוד, והיית חיה רעה.
ועלבנו ואהבנו ורצינו לברוח רחוק, אך חששנו לאבד.
על לחיי הקרה דמעה חמה, אל תלך עכשיו  


שישי אחה"צ כבר נגמר לנו הזמן.
עוד קצת, עוד קצת, מסרבים להיפרד
מחכים לך בבית ואני מוותרת, מבינה שיורד היום.
חורף בחוץ, עננים שחורים  ואנו קוטפים תפוזים קטנטנים
כתומים ולחים חמוצים מתוקים והריח, אוי הריח הזה
ריח גופך עם ריח תפוז חודר בי נטפים נטפים של תשוקה

הגשם טפטף ונרטבנו קלות.
"מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה ונהרות לא ישטפוה"