שוב רוכבת עירומה
אולי בפעם אחרונה, אולי בדמיונה...
כך היא חשבה כך היא חשבה
בבוקר קיץ יום כזב
אשר במרבצו ארב

נזכרת איך רכבה אליו
עולה יורדת באוכף
ומה עכשיו ומה עכשיו
הולם הלב בלא מפלט
בבוקר שנמהל בו שווא

איך זרקה את המושכות
ונמסרה לרוח אז
איך הלמו בה כידוניו
ואיך ניגנו שיריו...
ולאן עכשיו ביום אכזב?

עוד וילונה מוסט אליו
באופל ליל כמו גנב
אך רוח גס מכה ושב
קרסו צריחיו ברחו סוסיו
איה הם לילותיו...

מעיין גופה חרב כעת
בעיי רוחה מחליד מרזב,
אך דמיונה, הו דמיונה...
עוד מלקט טיפות של אור
בטרם אופל טרם כפור