במעיין הנעורים האושר אין סופי,
והבדידות מאבדת את תפקידה.
ולכל מי שרוצה אליו להגיע,
הדרך לא סלולה ונשארה כחידה.

יש ברבורים, ויש צבעים של קשת,
ויש גם עננים שעל המים צפים.
המקום אמנם אינו הומה אדם,
אבל מלא רגשות מזויפים.

והיית רוצה לבוא אם הייתי מציע?
אני מניח שהייתי מכסה את עינייך,
ומנסה להפתיע.
ללא הודעה מוקדמת,
שנייה לפני שאת נרדמת,
הייתי בא ולוקח אותך.

והיית מסכימה אם הייתי מתעקש?
כי אני מניח שלא הייתי מוותר,
עד שלבך היה מתרגש.
עד שיחשיך,
הייתי ממשיך,
ולא ארים ידיים.

ואקח לי את המכחול הבלוי,
שהשארתי על יד החוף.
ואצייר לנו ציור של זוג אוהב,
ושל צייר שצופה את הסוף.

ואת הסוד אחתום בבקבוק,
ואשליך אל המעיין הכועס,
ומקווה שמישהו ידע פעם עלייך,
ויצליח להיכנס.

והיית רוצה לדעת אם מישהו יגלה?
כי אני מניח שלא תזכרי כלום,
כשהבוקר יעלה.
כל מי שנכח,
הכל יישכח,
גם הרגעים הטובים.

והיית רוצה לקחת לך רגע לזיכרון?
אז מה אם מה שנותר לך,
הוא רק גחל אהבה אחרון.
זרקת את הכל,
שברת את המכחול,
ואני את הציור לא סיימתי...