עמית דואק / כנרת |
אחרי שנים של געגועים, יש פה כאלה שבטוח מבינים.
בלי לדפוק בדלת, פשוט פרצתי את חדרי לבי וקפצתי פנימה.
נתתי לפרפרים את מקומם, ולנפשי מנוחה.
מתעלם מכאבי האבנים, נותן לעפר להידבק לרגלי, מקבל בהבנה את
פצעיה.
מתנקה, נטהר, מביט בה ומרגיש את תכלית הכוסף, שר לה שיר אהבה.
עוזב בחוסר ברירה, מביט אחורה נפעם מיופיה, ויודע שהיא תמיד
תקבל אותי כמו שאני, באהבה.
כנרת.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|