לימור אילקנייב / שקט |
ועכשיו היא עוצרת,
מתבוננת סביבה,
בודקת שהכל איתה.
המחשבה החולפת,
זאת שתמיד נעלמת,
עוברת בשקט,
כמו באה לשדוד.
המחשבה נגמרת,
לא נתנה לי זמן לתהות,
אבל זרקה לי זיק תקווה,
אולי עוד אבין,
מה היא אמרה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|