הו, מלחמה יקרה, מדוע את שותקת?
למה תנצרי אישך,
גבך תפני לנרצחים בין כותלי המוות?
"לגנרל אין חיילים" השבת בימים
שפתיך עדיין פתוחות
מעלות אוושת
נכאים.
והמתים מונחים לפנינו
ממתינים
למתים שיבואו.
זו עת שינה
שוקטת עד מוות,
שלום שנכרת בין
כורתי לשונות
והדם שנשפך באלם פה
נותב נתיבו.
הו, מלחמה עצבה, מדוע קולך נדם?
למה יחלידו כליך,
כתפך קרה לגופות הקרות במרכול?
"אין מי שיפעילני" ענית בעבר
גופך משרכת לצל
מפניך נותר
צל.
וקול ההרוגים באוזננו
דומם
לדממות שתבואנה.
זו עת רגיעה
גוססת עד עפר,
ברית בין אטד לנבל
ושורפי יערות
הדם אינו זועק עוד מן
האדמה הזאת.
אולי את, מוזה מתה
נצרי לשונך
הניחי לשפת החיים
לרעם התותחים לדבר? |
