[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








1. Coures Of Filling Fading Exitement Entrance

הגאות האלקטרונית נשבה באטיות עד שנמלים נמלים כביכול השחירו
פיקסלים במסך הקורן שלפניי.
עלתה לה גם כן, גאות קצוצה ברחובותיהם החרוכים של קצות העצבים
שלי; התכתבה לה עם מדורי הפורנו, התעטפה לה בסמים מונו-זמינים.

"קיבלת הודעה חדשה מאת WhisperingMary"
על המסך הופיעה תמונה.
הופיעה נערה בשמלתה הבהירה...  
והפעם דווקא הרגשתי משהו.

אני הרגשתי?
דווקא פשטותה של WhisperingMary שבתמונה, גרמה לכך שמחשבתי
נדדה אל בחורה שיצאתי איתה: מקבץ זנותי ראנדומלי העונה לשם
Valentina612.
בעודי מנתח את המידע החדש לגבי השמלה הבהירה, עלתה בי המחשבה
עליה. היה לה קול נמוך מסיגריות ל-Valentina612 שבקורלטיביות
למוצאה הרוסי, שלח פרעונות פרנואידים במעלה הפסולת המעורבבת
שאף פסיכולוג לא יטרח לנקות בשלב זה.
כי Valentina612 היא פסיכית... בהחלט...

הרגשתי לחץ רקוב/עלוב!
לרוב הפסיכיות יש ליבידו חזק אבל הסקס הכי טוב שלי עם
Valentina612, היה פעם אחת שגמרתי לתוך חלום שחלמתי ובו הייתי
מאושפז בבית החולים בגלל הרעלת קפה. חלום שכזה היה כשלעצמו
באופן מסויים, ה-'הודעה יוצאת' היחידה שValentina612 לא עקבה
אחריה ולכן חשש נמהל בקפה, שמנטרת Valentina612, את הפנייה שלי
לשמלה הבהירה ופרחים מצוירים בעדינות. בקפה המציאותי גם כן...

הקפה כרעיון:
מוקצף מוקרן ישר למערכת הפיזיולוגית של עבדכם הנאמן.
לתוך מערכת העיכול של אותו אחד. סתם עוד מערכת לא אנושית.
אם כבר, מערכת יציבה ורגועה הרבה פחות מהמסך המקרין ומקרין.

ישבתי בכסא בבית מלון.
הבטתי בתמונה של השמלה הבהירה המצוירת ובה נערה ולה צמה ושמה
כביכול 'מרי הלוחשת ברוך'.
חשבתי לעצמי, שאולי כפי שפעם רציתי, חשתי את מרכז הכבידה של
האינפורמציה מכה בי הדים.
תארו בכם זרימת מידע באורות-צלילים. ביניהם, נזכרתי בפעם, שעוד
הייתי.
במחשבתי עלו להם שבילים על אופנוע בפרווריה של דמדומים בוהקים
כמשחק המחשב. עלו ועלו - לרגע בדלני אחד - ואז פסק המידע.
עצרה לה, המציאות.
והיא לעומתה, עזרה לה בעצירתה.
ואז, העצירה עצמה, עצרה לשתי שניות, התנשקה לה עם המציאות ואז
פגה לה. ישבתי לי על כסא. בשכלי קמתי.

אבל פיזית, אני פה, יושב עדיין בחדר שנמצא במלון. חדר אפור
מלון שחור. שותה קפה.
אגב, האם תהיתם פעם מדוע צבעו של הקפה שחור?
ובכן, בסיפור זה לכל שאלה יש רק תשובה אחת נכונה ולפיכך רק
שאלה אחת נכונה.
ואיך יודעים שהשאלה עצמה היא נכונה?
בשביל להסביר לכם את זה אספר לכם על אבי.  בשביל לספר לכם על
אבי צריכה להיות שאלה שתשאל על פרדוקס כואב מצחיק.

ומכיוון שאין שאלה כזו, הלכתי לכיוונים עגולים יותר ולבנים
חומים אדמדמים וציורים עליהם, עלי בהירות שמחוץ לזמן.
בתמונתה מונחת הייתה באלכסון כמוס ועיגוליה רכים.
בחוצפתה, לכאורה, יצרה עירור חשמל וזאת כיוון שהביטה בעת
צילומה זה, בלי כל חוצפה היישר אליי
אדום מנוקד סגול וירוק בשמלה פשוטה זו הסתירו גם הם בנטייה
האלכסונית את העובדה שלובשת השמלה לא ניסתה להסתיר שום דבר.
היה זה מרגיז, באמת!
הייתה מחייכת, נו באמת...
היית מצפה שלכל אדם יהיה מה להסתיר במבטו מפני שאר העולם הצופה
בו תדיר. ודאי לאישה, ודאי שבזמנים אלו.

הרגשה מוזרה של חוסר חרמנות הקציפה אט בדמי המושחר.
תחושתי זו הייתה אחת מהמחוות היותר רומנטיות שחשתי עד כה.
היא הייתה הראשונה והיחידה שבהן עד כה.

שוב קראתי את ההודעה.
את קולה הצרוד של Valentina666 הפכתי לפחד נמהל בסוכר הרומס.
הכלב שלי נבח. פיטבול לבן יפהפה.

פתחתי את הודעת השמלה.

קראתי את הודעתה.

קמתי.

אספתי שאריות של חטיף צ'יפס ושמתי אותם בשקית.
אספתי קופסה של מטבל מיונז ושמתי בשקיק.
ואת השקיק שמתי בשקית.

אפילו לא שמתי לב להיררכיה שבעניין.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
דמוקרטיה?!
אני לא
פרייאר!!!







סרן בנימין
גלעד, מצטט
גדולים ממנו אבל
בעיקר מתים
ממנו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 28/12/15 9:29
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בועז באקינגהם

© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה